עדי טלמור תעד את השבועיים האחרונים של חייו ביומן אישי אותו שלח למוסף 7 ימים של "ידיעות אחרונות". באחד המכתבים הוא מתאר את הגיחות התכופות אל אתרי הטיפול הבסיסי שקיבל באגפים הוותיקים של בית־החולים איכילוב בת"א. אני רוצה לצטט קטע קטן ממכתב זה:
בכל ביש מזל צריך מזל, ובירכתי כל הזמן על כך שאינני מתגורר במקומות נידחים בפריפריה ואינני צריך לעבור מותש מרחקים בכסף רב כדי להגיע תכופות על ארבע לטיפולים בסיסיים, כפי שהגיעו רבים מן החולים מכל קצות הארץ.
אתה הבנת את זה, צבי האוזר?
אני לא הבנתי. נסה להסביר "ברחל בתך הקטנה".
נכון, מחיר הדיור נמוך יותר בפריפריה. אבל עבודה אין, תחבורה אין, ואם אתה חולה במחלה קשה, גם טיפול אין לך. אז מאיפה עזות המצח של מזכיר הממשלה לקרוא ללכת לגור בפריפריה??
תרגע, מאיר, תרגע..
לא כולם יכולים לגור במרכז של הסיטי בתל-אביב. את זה אנחנו כבר יודעים מעיקרון שובך היונים.
עתה, מה שאתה מתלונן זה שהפריפריה לא מספיק מפותחת. אבל יש פריפריה ויש פריפריה. האם לגור ברמת גן לא מספיק טוב? ומה עם ראשל"צ? ויש עוד ערים ומושבות לרוב. אני חושב שזו היתה כוונתו. אגב, יהיה מעניין לראות איך תראה הרכבת לב"ש בתחילת שנה הבאה (הבטיחו 50 דק' לתל-אביב). יש שיפורים אבל ראבק עד שדברים זזים במדינה הזאת סין בונה כבר חצי עולם.
ראשל"צ לא טוב, רמת גן כן. הכל תלוי במרחק שלך מבית החולים הנורמלי בו אתה בוחר לערוך את ההקרנות שלך. אגב – אם איני טועה הקרנות זה עניין של שבועות מספר, כלומר אי-הנוחות היא די זמנית. מצד שני, אם תוחלת החיים הצפויה לאותו חולה היא גם שבועות מספר, אז יש כאן בעיה.