נחתום אחד היה קונה בכל יום קילו חמאה משכנו האיכר. יום אחד החל הנחתום חושד כי האיכר מרמהו וכי גושי החמאה אותם קנה שוקלים פחות מקילו. החל הנחתום שוקל בכל יום ויום את גוש החמאה, ולאחר חודש של מעקב הסתבר שאכן באופן עקבי גושי החמאה שוקלים פחות מקילו!
ניגש הנחתום אל שכנו, הטיח בו את המספרים וגם הגיש לו כתב תביעה.
כאשר עמד בפני בית הדין, שאל השופט את האיכר האם חיבל במזיד במכשיר השקילה שלו.
“לא,” ענה האיכר. “אין לי כלל מכשיר שקילה”
“אזי כיצד שוקל אתה את החמאה?” שאל השופט.
“יש לי מאזניים,” השיב האיכר. “על כף אחת אני שם את גוש החמאה, ועל הכף השנייה אני שם את קילו הלחם שקניתי מהנחתום באותו הבוקר…”
גמר חתימה טובה.
הערה: את הסיפורון הזה פרסמתי בעבר בבלוג פתיתים. בנתיים, אתר בלוגלי, האכסנייה של פתיתים, הלך בדרך כל אתר ולכן אני מפרסם אותו שוב.
ואז שאל השופט את הנחתום לפי מה הוא שוקל את הלחם שהוא מוכר לאיכר, והנחתום ענה שמאז ומתמיד הוא משתמש במאזני שקילה, ובחמאה שקנה מהאיכר באותו הבוקר בתור משקולת.
מה שער החמאה היום באמת?
very nice 🙂
גמר חתימה טובה!
כפי שנאמר: "אין הנחתום מעיד על עיסתו", כנראה בגלל שהוא עסוק בלהעיד על עיסה של אחר.
ביפור נחמד, אבל מדוע קוטלג כסיפור ליום כיפור ?
יוסי, אתה יודע, רפלקציה עצמית וכל זה.
שאל תלמיד בית הספר, רגע על מה היה צריך לחתום ?
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1189039.html
לעמית, אכן שאלה חשובה שהרי ידועה שמדד החמאה בבנגלדש מצביע על המגמה בשערי הבורסה האמריקאית
🙂
http://online.wsj.com/video/an-interview-with-nerds-on-wall-street-author/5062DA68-FCF6-42AC-AC62-AE6046BA40AC.html
לידיעתך ירון, כורה המידע
ירון, לדעתי עדיין לא קשור ליום כיפור. אבל אני סולח לך על זה …