השנה: 1975. המקום: קארקאס, בירת ונצואלה. חוזה אנטוניו אבראו, ד"ר למשפטים, ד"ר לכלכלה ופוליטיקאי, יוזם הקמת רשת של תזמורות נוער ועומד בראשה. המטרה: להרחיק את הילדים מהרחוב: החיים ב-barrio (שכונות) של קראקאס הם קשים: פשע, עוני, אלימות וסמים. רשת התזמורות זוכה לתמיכה ממשלתית (כ-90 אחוזים מהתקציב הוא ממשלתי), ולשם מגלומני משהו: El Sistema (השיטה).
גוסטבו דודמל היה עוד אחד מאותם ילדים שנגנו באחת התזמורות של אל סיסטמה. בשנת 93, כשהיה בן 12, לא הגיע המנצח לחזרה של התזמורת, ודודמל הצעיר וחצוף החליף אותו. הילד התגלה כבעל כישרון ניצוח ייחודי והחל בלימודי ניצוח. כשהיה כבן 19 כבר הכיר את כל הרפרטואר של התזמורת, ובגיל 23 זכה בתחרות בין לאומית על שם גוסטב מאלר, מה שהביא אותו מיד להכרה בין לאומית.
בפסטיבל אפוס, שהתקיים לפני כחודש, הוקרן סרט תעודי מרתק על הפרויקט האדיר הזה.
כל מה שנותר לשאול הוא מדוע אין אצלנו דבר כזה.
ככה.
מי אמר שאין?