אתר "נביאים אחרונים" לא עודכן מעל לשלושה חודשים. בעייני מי אשר תר אחרי תוכן מעניין ברשת, זהו פשע בל יכופר. אין לי תירוצים, אלא ש"נביאים אחרונים" נמצא היום בפרשת דרכים. לזכותנו ייאמר שהיינו כאן קודם. שיש לנו ראשוניות גדולה – הצענו תוכן עצמאי ומעניין ברשת העברית, כאשר תרבות הבלוגים העצמאיים בישראל הייתה בחיתוליה. למיטב ידיעתנו, אנחנו הבלוג הראשון של WordPress בעברית, עוד לפני המיזם של רן יניב הרטשטיין שהביא את מכבש הדפוס האלקטרוני לידי כל אחד. על כך גאוותנו.

מאז חלפו כמעט ארבע שנים. יומני רשת אחרים, טובים יותר ופחות עלו ופרחו, ואפילו חלק מאנשי נביאים פרשו לבמות משלהם. הרשת העברית התמלאה ועלתה על גדותיה במילים ובפרסומים, ומוקדי עניין חדשים צמחו. "נביאים אחרונים", פתאום הפך לעומתם לאתר לא עדכני, כבד. אגב, עדכנו את הצהרת הכוונות שלנו בהתאם.

הרף הגבוה שהצבנו לעצמנו, הוא גם מקור מפלתנו. כמי שנשבעו להביא לקוראיהם רק תוכן מעמיק, חוקר, מעניין ובעברית צחה, מצאנו את עצמנו פעמים רבות מתחילים לכתוב מאמר או אוסף הגיגים חדש ואומרים לעצמנו, "לא, זה לא מספיק טוב עבור 'נביאים'", זאת, כשכבר מצאנו את הזמן לנסות ולכתוב, לצד חיים ומשרות תובעניות ושדרוגו הטכני של האתר. וכך, כשלנו. האתר עמד שומם במשך חודשים. ולקוראינו הנאמנים, שאולי נטשו, מגיעה התנצלות. צר לנו.

כמו חלוצי רשת אחרים כדוגמת "מאבד תמלילים" ו-"יעל מבקרת בקולנוע" שהחליטו לסגור שעריהם ואחרים הנמצאים בקשיים ("האייל הקורא", "במה חדשה"), גם אני, כאחד ממייסדי "נביאים אחרונים" ומי שהיה הרוח החיה מאחוריו, התלבטתי לא פעם האם לא עדיף להמית את האתר הגוסס: לכתוב את המאמר האחרון, לכבות את האור.

בזמן הקרוב תיפול החלטה משותפת האם לסתום את הגולל באופן סופי, או להפוך את "נביאים אחרונים" לסוג של מגזין רשת תקופתי בזמני פרסום קבועים.

אני רוצה להודות לקוראינו המסורים על הנאמנות לאורך השנים, על התגובות, על החיזוקים ועל הביקורות.
תודה לכם שקראתם, תודה שהקשבתם. בינתיים, הנה לפניכם הביקורת שלי על "וואלס עם באשיר", הסרט הכי ישראלי שראיתי מזה תקופה ארוכה. כי מבחינתי, אין במה אחרת.

שלכם,
ניב ליליאן.