הרב הראשי לישראל, הרב יונה מצגר, הגיב ואמר לכלי התקשורת בעקבות הטלת "פולסא דנורא" באישי ציבור, דברים שאישית אני מאוד מסכים איתם ושמרבית הרבנים בישראל כבר חזרו ואמרו לשומעי לקחם:
"אני מגנה בחריפות כל דרך שיש בה איומי אלימות ואפילו מילולית שאחריתה מי יישורנו. אין לעשות שימוש באמצעים דתיים כביכול לצורך הבעת דעות קיצוניות. שימוש באמצעים אלה גורמים לחילול שם שמיים והכפשת ערכי הדת והמוסר היהודיים שלא באשמתם".
אולם נדמה שלא מדובר אלא שוב באותו "הפחד החילוני" מפני כל צורה של טקסים, בפרט אם אלה דתיים. למיטב ידיעתי, המלאכים ולא החילונים צריכים אולי לפחוד מ"פולסא דנורא", שכן חוקרים חרדים טוענים ש"פולסא דנורא" אינו טקס קבלי בכלל, אלא עוד המצאה ישראלית.
הפולסא דנורא נתפש בציבור כחמורה בקללות הקבליות, טוען מאמר שפורסם ב"הארץ" (4.5.05). על-פי הכללים המתפרסמים בכלי התקשורת בדרך כלל, עשרה מקובלים צדיקים מתכנסים בחצות ליל בבית-כנסת לאור נרות שחורים, תוקעים בשופרות ואומרים את הקללה. אם הקללה הוטלה על-ידי צדיקים ראויים וכנגד מטרה ראויה, ימות האיש בתוך שנה. אם הוטלה על-ידי מי שלא היה ראוי או כנגד מי שלא חטא, עלולה הקללה לחזור כבומרנג.
אלא שמאמר שמתפרסם במוסף התורני "קולמוס" של השבועון החרדי "משפחה" טוען, שלא היו דברים מעולם. שני החוקרים, ד"ר דב שוורץ מאוניברסיטת בר-אילן והרב משה בלוי, בדקו עם שלושה מקובלים בכירים, וקיבלו את התשובות הבאות:
"אני לא מכיר".
"לא שמעתי על דבר כזה".
"אין קללה כזו בתורה".
השניים סוקרים את המקומות שבהם מופיע הביטוי "פולסא דנורא" במקורות ומגלים שבדרך כלל מדובר בעונש שמימי שהטיל אלהים על מלאכים, לא חרם ולא קללה. בין הפירושים המילוליים שמוצאים לביטוי "פולסא דנורא": כדור אש, שוט של אש, מכת אש.
שני החוקרים מגיעים למסקנה שה"פולסא דנורא" הנהוג היום אינו אלא גרסה חדשה במיוחד של הטלת חרם, טקס שגם בו יש כיבוי נרות, תקיעה בשופר בבית-הכנסת ואמירת "ברכה".
חרם של ממש אינו מפחיד את החילוני המצוי. בסופו של דבר מה אכפת לו לחילוני שהדתיים מנדים אותו.
את השם "פולסא דנורא" קיבל החרם לאחר קום המדינה. החוקרים לא מפרטים במאמר מי העניק לחרם את שמו החדש. אבל כדי לא למתוח את הקורא מציין כתב "הארץ", ש"את השימוש בקללה בימי ראשית המדינה מקובל לייחס למאבקי דת ירושלמיים, שבהם היה קשור מנהיג נטורי קרתא, עמרם בלוי".
לסיכום, קובעים החוקרים: "פולסא דנורא הוא לא טקס קבלי, לא משתתפים בו מקובלים, הוא לא נעשה בחצות הלילה כי אם בחצות היום, לא לאחר צום של שלושה ימים, לא לאורם של נרות שחורים, לא קוראים את הטקסט שבע פעמים, לא עומדים דווקא כלפי מזרח".
החוקרים בכל מקרה מאפיינים את החילונים, ש"למרות שאינם מאמינים בבורא עולם ובתורתו, ב'פולסא דנורא' מאמינים גם מאמינים".
אז, שלא יעבדו עלינו שהבדיחה התקשורתית הזאת שוב חיה ובועטת.
כל קללה תעבוד רק אם מאמינים בה. אז מה אכפת לקיצוניים שהחרדים יודעים את האמת ולא מאמינים. העיקר שהחילונים מאמינים. זה מה שחשוב.
יש פה משהו בסיסי שאני לא מבינה. אם המטרה היא ראויה מדוע יש צורך בהתערבות האדם? אלוהים לא יעניש את האדם במסגרת ה"שכר ועונש"? וגם, מה נותן זכות למישהו לקחת את חייו של אדם אחר? הרי נאמר כי סנהדרין שהיה הורג אדם פעם ב 70 שנה נחשב לסנהדרין קטלני, והיום יש פולסא כל יומים. מה קורה פה?!
אני חושבת שכל העניין הזה הוא גיבוב שטויות מוחלט, וכל העוסק בזה מבזבז את זמנו לריק.
איילת – יותר מכך, מקובל על הכל שאין כיום אף אדם הראוי לכהן בסנהדרין, וזו אחת הסיבות שאי אפשר להקים אותה מחדש. מן הסתם מפרסמים את עניין הפולסא דנורא כי זה מפחיד את הציבור. מצד שני, עוד לא נתקלתי במקרה בו מישהו כפה את רצונו בזכות איום בפולסא דנורא.