"אבל אמא לא הֶכירה את יונתן שפירא". כנראה שאמא גם לא הִכירה את ההטיות של שורש נ.כ.ר. . שירים רבים מלאים שגיאות בעברית. נכון, זהו חופש הביטוי האומנותי ולעיתים הטעות היא מכוונת ומטרתה להעביר מסר, או פשוט למצוא חרוז מתאים, אבל ברוב המקרים מדובר בחוסר תשומת לב של היוצר. לא כולנו מומחים ללשון, ואין זו בושה לפנות למומחה כדי שיתקן את היצירה מבחינה לשונית. לדעתי האישית פנייה שכזו היא ההפך הגמור מבושה. היא מצביעה על גישה רצינית ובוגרת של האומן, וכזו שמכבדת את השפה בה הוא יוצר.

לפני שאתם קופצים, אני יודע שהציווי של ל.מ.ד בבנין פִּעֵל הוא לָמֵד, ולא תְלמד, אבל גם במקורותינו משתמשים לעיתים בצורת העתיד במקום ציווי. כן, "לימור תתפטרי" הוא לא טעות.

או מיי גודס
כן, כן. עונת הסתיו הגיעה לחצי הכדור הצפוני ואיתה מתחילות העונות החדשות של הסדרות הטלויזיוניות. נמלטים כבר בשבוע השביעי, ארבע שעות מחיינו עברו בנעימים תודות להאוס, ואפילו אבודים הספיקה לשפוך מעט אור על המתרחש באי המסתורי למשך שעה. אבל אני חיכיתי לאבן הספיר, פרח המסך, שושנת המרקע: גלקטיקה. לפי פרק הפתיחה ששודר אתמול ההמתנה היתה כדאית. רונלד מור (יוצר הסדרה, מפיקהּ, וכותב התסריטים הראשי שלה) פתח את העונה בפרק פוליטי, אלים ואנושי כאחד, ואפילו הופיע רמז די עבה לגבי התוכנית הגדולה של הסיילונים, נושא שמופיע בכתוביות בתחילת כל פרק, אך היה לוט בערפל עד עתה. המאבק בין האמונה המונותאיסטית של הסיילונים לבין אמונתם הפוליתאיסטית של בני האדם עובר להילוך גבוה, וגם גסי העין יבחינו בפיסות אקטואליה שחדרו אל תוך העלילה. כל שנותר עכשיו הוא לקוות שyes תמשיך במסורת הנמלטים שלה, ותקנה את העונה השלישית.