ברשותי אוזניה אלחוטית בתקן האלחוט שן-כחולה. היצרן והדגם אינם משנים, אך משנה העובדה כי האוזניה יושבת דרך קבע באוזני. בתחילה היה זה מוזר ולא נוח, משכתי מבטים ופה ושם הלצה על חשבוני. אך בחלוף הזמן, התרגלתי לנוכחות הקבועה של הגוף הזר באוזני והודות לטכנולוגיית הפולימרים המודרנית, הפכה האוזנייה לבלתי מורגשת.

ברומאן הסייבר-פאנק מ-1988, מתאר ברוס סטרלינג עולם המחובר כולו ברשת מידע מסועפת, המכונה פשוט "הרשת". אבל הנקודה המעניינת לענייננו היא הצורה שבה אנשים מתחברים ל"רשת". גיבורי הספר, לורה ודיוויד מחוברים לרשת באופן קבוע, באמצעות חפיצים (גאדג'טים) לבישים כמו משקפי-וידאו המכילים גם אוזניות מותאמות אישית, ושעון-יד שהוא גם טלפון. המשקפיים משדרים לרשת בקביעות את כל מה שהם רואים, האוזניות קולטות את הסביבה ברציפות, כל דבריהם משודרים אף הם. גיבורי הספר הופכים באמצעות החפיצים, לאורגניזם ביו-קיברנטי, חציו אדם וחציו מכונה. למעשה, הם נטמעים אל תוך "הרשת?.

הגבולות נטשטשו. כיום אני יכול לנהל שיחות עם בן שיח הניצב מולי ובו בעת לנהל שיחה עם אדם המרוחק ממני אלפי קילומטרים. אני מחובר לרשת, לא פחות מגיבוריו של סטרלינג. בגדים אשר משולבים לתוכם חפיצים וחיווט מובנה כבר נפוצים. דמו כי במקום האייפוד המשולב אל המעיל או אל הנעל, מצוי מכשיר בעל יכולת חיבור אלחוטית ל"רשת". משקפיים המצויידים במסכים ומצלמות זעירות גם הם חזון נפרץ. מה שתיאר סופר המדע הבדיוני שריר וקיים.

כבר היום אנשים משדרים בבלוגי וידאו פיסות זעירות מחייהם אל הרשת. כעת שלבו יחדיו את התצרף: אוזניות, משקפי-מצלמה וחיבור אלחוטי נייד, שבו אנשים משדרים באופן רציף את חייהם אל הרשת. אתם דיוויד. אתן לורה.

חזונו של סטרלינג על האדם הקיברנטי כבר כאן: אדמקוון.

כולנו, איים ברשת.