בואו נעבור על העובדות בצורה יותר מסודרת. פרשת חנן גולדבלט נחשפה ב 26/7/2005. גולדבלט נעצר עד תום ההליכים, וכחודש מאוחר יותר ב 21/8/2005 הוגש כתב האישום לבית המשפט. מאז ועד היום נמצא גולדבלט במעצר בית, כאשר בקשותיו להקלות בתנאי מעצרו נדחו. המשפט מתוכנן לנובמבר הקרוב.
פרשת רמון נחשפה בדיוק שנה מאוחר יותר, ב 25/7/2006. כתב האישום הוגש לאחר כחודש, ב 23/8/2006. משפטו של רמון צפוי להפתח בספטמבר, כלומר לפני משפטו של גולדבלט.
כתב האישום כנגד גולדבלט הוא אמנם חמור יותר וכולל שני מעשי אונס לעומת כתב האישום כנגד רמון שהוא "רק" מעשה מגונה ללא הסכמה, אבל זירוז ההליכים לו זוכה שר המשפטים לשעבר מדיף ריח חריף של קומבינה. בלי להיכנס לשאלת אשמתם, שאלה שבית המשפט יתן עליה את הדין, אני שואל, הזהו צֶדֶק?
יש פה בו זמנית מבחן בוזגלו מבחן בוזגלו הפוך – שכן רמון אולי זוכה לזירוז הליכים חריג, אבל בו זמנית ספק אם מקרה כמו זה היה מגיע בכלל לבית משפט לולא היה מדובר פה באישיות ציבורית מהשורה הראשונה
מסכימה איתך נמרוד. אם יש כאן משהו שמדיף ריח של קומבינה זה כל הגשת התלונה המצוצה מהאצבע הזאת, נגד שר ש"במקרה" התכוון לעשות רפורמה במערכת