הבהרה: סדרת המאמרים שלפניך עוסקת בנושא זכויות יוצרים בעידן הדיגיטלי. המאמרים הינם בגדר הבעת דיעה בלבד על נושא זה. אתר "נביאים אחרונים", חברי המערכת ועורכיו אינם מעודדים פגיעה בזכויות יוצרים. אנו מזכירים לקוראינו כי הפרת זכויות יוצרים הינה עבירה פלילית אשר העוברים אותה מסתכנים בעונשים הקבועים בחוק.

בעולם שבו, אצל רוב האנשים, האופציה הבלתי חוקית הפכה לברירת המחדל בכל הנוגע לצריכת מוזיקה, אני מוצא את עצמי רוכש אלבומים של ממש ? כאלו שבאים בעטיפת ניילון על גבי מדיה מיושנת ותופסים מקום יקר על המדף ? במקביל להורדות למיניהן. ולא, אין פה סתירה, מדובר פשוט בשני מוצרים שונים בתכלית.

החיים הדו-ביתיים של סטודנט בישראל יוצרים מצב שבו אני ואוסף האלבומים שלי מבלים את רוב זמננו בערים נפרדות. בסירובי לחשוף אותו לתנאי המחיה והתברואה של הסטודנט הממוצע ולמעברי הדירה התכופים גזרתי על עצמי פרידות ממושכות ממנו ? גם אם לא מהמוזיקה האגורה בו, שהרבה ממנה הועתקה, טיפין טיפין, למחשבי. כשאנחנו שוב ביחד אני מוצא את עצמי סוקר את המדפים במבטי ? מתרשם מהצבעים השונים, מהסגנונות השונים שמיצגים תקופות שונות בהתבגרותי המוזיקלית. מדי פעם אני עובר באצבעות מרפרפות על הדיסקים השונים, עוצר על אלבום שסגור בקופסתו כבר כמה שנים ומשחרר אותו לחופשי ? ולמשך 44:36 דקות אני שוב בן 17.

עכשיו נסו לתרגם את הפסקה הזו כך שתתאים לאוסף קבצי המוזיקה שלכם.

הרבה מחברי הותירו אף הם את אוסף האלבומים שלהם מאחוריהם, אלא שבמקרה שלהם מדובר בבין 7 ל-10 אלבומים, רובם ניתנו במתנה לפני שנים, ומאז הם שוכבים בעטיפותיהם הסדוקות, מי עמוק בפינה נסתרת בארון ומי מעורבב באוסף האלבומים של הלהקות הצבאיות בסלון של ההורים. אין צורך לדאוג להם ? מוזיקה יש להם בשפע ? בעידן האינטרנט המהיר כל דיכפין ייתי ויצרוב. אחד מהם, גורו של ממש בתחום המדיה הדיגיטלית, ממלא בכל שבוע את הדיסק הקשיח בעשרות אלבומים חדשים, אלו יועברו בהקדם האפשרי למדיה זולה יותר, ויועברו מיד לארון ? כל זאת ללא מגע אוזן אדם.

כמובן שהם מתקשים להבין אותי ? את היכולת להקדיש דקות ושעות ארוכות לקרוא על אלבומים ולהקות נידחות הרבה לפני ששקלתי אם בכלל לשמוע את המוזיקה שלהם. את ההתעקשות לשמוע לפחות 2-3 אלבומים חדשים בכל שבוע, גם על חשבון כמעט כל פעילות אחרת ? ובעיקר את ההתעקשות להמשיך לרכוש אלבומים ? כאלו שבאים בעטיפת ניילון על גבי מדיה מיושנת ותופסים מקום יקר על המדף. למרבה האירוניה אני אפילו עושה את רוב הרכישות הללו דרך האינטרנט, קליקים ספורים מהמקום בו מחלקים את אותם אלבומים בחינם לכל דורש.

יכולתי לעמוד פה על האירוניה בעובדה שאצל רוב האנשים, כולל כאלו שלא יעלו על דעתם "לשאול" עטים ממקום העבודה, נהפכה האופציה הבלתי חוקית לברירת המחדל בכל הנוגע לצריכת מוזיקה ? אלא מי אני שאתמם? שכן, גם אם קצב הורדת המוזיקה שלי היא לא כזאת שתגרום להתרגשות במשרדי ה-RIAA, עדיין צברתי במשך השנים האחרונות ספריית mp3 מכובדת ועדיין, אני לא סובל מרגשות אשם – גם בשל העובדה שרוב האמנים שאני שומע הם לא מהסוג שרצים לתבוע משתפי קבצים, ולמען האמת לא אתפלא לשמוע אם חלקם צורכים מוזיקה ממש באותו האופן. אלא שהדרך בה אני צורך אלבומים דיגיטליים שונה לחלוטין מזו בה אני צורך אלבומים "בשר ודם" ? פשוט בשל העובדה שמדובר בשני מוצרים שונים בתכלית.

במה שונה האלבום הפיזי מהעתקו הדיגיטלי? ובכן, בתור התחלה, בחלק מהמקרים העטיפה כשלעצמה היא סיבה מספקת לרכוש אלבום – מילות השירים, התמונות, הקרדיטים, אפילו התודות ? כל אלו שופכים אור חדש על האלבום ? לעיתים אלו אף מהווים יצירה בפני עצמה (לדוגמא, ב-?No Code? אלבומם הרביעי של ?Pearl Jam? , מופיעות מלות השירים על הצד האחורי של כרטיסים דמויי תמונות פולרואיד, כאשר כל אלבום הכיל אחד מתוך ארבעה סטים המכילים תמונות שונות ? זאת בנוסף לקודים שונים הפזורים ברחבי האלבום). לאלו נוספים כמה מדדים פחות אוביקטיביים שבהם נבדל האלבום מהעתקו ? הניילון הקרוע, ריח הנייר הבוהק, הרגע שבין הצליל של הדיסק המסתובב לבין הצלילים הראשונים של האלבום עצמו ואפילו הציפיה: 4 עד 6 שבועות בהם האלבום עושה את דרכו אלי, כמה פרימיטיבי, באמצעות רשות הדואר. כל אלו מצטברים לכדי חוויה שהעותק הדיגיטלי ? מיידי, חסר מאמץ, עמיד בפני אבק ושריטות ומעוקר לחלוטין ? לא יוכל לחקות במלואה.

ובסופו של דבר הכל חוזר אל מדפי האלבומים, אל אותה פינה צבעונית בחדר שהיא ההשתקפות המדויקת ביותר למי שהייתי ולמי שאני היום. כשהאצבעות מרפרפות על גבי האלבומים שכל אחד מהם הוא רגע בחיי ? חיבור של תמונות וצלילים שמתקשרים בצורה כל כך מיידית לזכרון ? מ-?Joshua Tree? של U2, האלבום הראשון שרכשתי בחיי, דרך כל ציוני הדרך של ימי הגראנג', ועד לאלבום האחרון של Guided by Voices שנוסף רק לאחרונה למדף. היום שבו אפסיק לרכוש אלבומים הוא היום שבו האצבעות המרפרפות על המדף ייעצרו, וערימת האלבומים תוכל לספר על העבר בלבד ולא על ההווה ? להצבעה עם העכבר, כך מתברר, פשוט אין את אותה ההשפעה.