הנביאים. נושאי דברו של האל. המבקרים הראשונים, אם תרצו. בימי קדם, הם היו אלו שהוכיחו את השלטון והממסד על עוולותיו, אלה שעמדו בשער העיר, והזהירו את העם מפני התהומות אליהם הוא הולך.

הזמנים השתנו. כיכר העיר התרוקנה מיושביה ותחת זאת, מלאה בקניונים, מפלצות בטון וזכוכית בהן ניתן להשיג מיני סחורות וטובין, הכל במאה, או 99.99. כיכר העיר העכשווית הפכה לאלקטרונית, וכמוה, הנביאים הפכו חשמליים. מוציאים נבואותיהם במרחב הקיברנטי וחלקיקי חשמל נושאים אותן לכל עבר ולכל החפץ שמע. אין אנו מציעים דיעה ב-99.99. אין היא כדעתו של בעל המאה. דעתנו היא דיעה בפרוטה, אך פשוטה היא ונאמנה לצו ליבנו, לצו השעה. שכן החיבור בין מאה ולדיעה הפך מסוכן לחברה בימים טרופים אלה, ונחוצים קולות אחרים. ואלה הרצים בקניונים אחרי הריגוש שבגרוש, החסר ממאה, הקשיבו לדברינו ? אולי תמצאו בהם פיסת ידע, נחמה או ביטוי למשאלת לב.

"בימינו דומה שנחל תודעת הרבים מכרסם את גדותיו של עצמו, מאבד את כיוונו המרכזי ואת תכליתו, מציף את איזורי השפלה, מנתק ומבודד את איזורי הרמה, וכל זאת בלי מטרה מוגדרת חוץ מאשר מתן ביטוי משולח רסן והרסני לתנופתו הפנימית. נראה כי העמקת ערוצים היא עתה צו השעה."

— רוברט מ. פירסיג