אתר נביאים אחרונים הוא אתר ביקורת תרבות וחברה. האתר מהווה במה לכתיבה ביקורתית בתחומי אמנות, תרבות לרובדיה השונים, חברה ופוליטיקה.

המשפט האחרון הינו ציטוט ישיר ממסמך היסוד של האתר, וגאוותנו כי אנו נותרים נאמנים לרוח שקבענו בראשית הדרך, לפני יותר משנה. הכתיבה באתר היא ארוכה, מנומקת, מבוססת עובדתית ומנסה להצמד ככל האפשר לאסכולת העיתונות הישנה. מתכונת הכתיבה יוצאת כנגד ספיחיה החולים של העיתונות החדשה המתבטאים, תרתי משמע, בעילגות, קיצור, שטחיות איומה וציניות מרושעת. הכתיבה כאן יוצאת כנגד כותבי הטורים אשר עיקר כתיבתם מגיע מחוויותיהם הם, עניינם, המילייה שלהם ונכתבת מנקודת מבט אישית מדי, בבחינת "אני ואפסי עוד". הכתיבה כאן היא טריז כנגד אותם "טורוריסטים".

הביקורת שלנו היא ביקורת בונה, אשר באה להצביע על פגמים, אך ללא שמחה לאיד, ולהציע חלופות תיאורטיות ומעשיות. באה להזהיר ולהתריע על חוליי החברה, התרבות, השלטון וכל מה שנופל תחת קורת גגנו הצנועה. בתוך עמנו אנו יושבים ומשתדלים להביא נקודת מבט רחבה, מפוכחת אך שאינה קוטלת, להביא את העובדות, לדווח ולהגות מתוך הבנה, חקירה לעומק והכרת הדברים לאשורם. בגלל כך, קצב הפרסום הוא איטי. מאמרים מתפרסמים אחת לשבועיים לערך ולצערנו גם מדובר במיעוט כותבים, שכולם אנשים עובדים וכותבים בזמנם החופשי ומתוך אמונה בצדקת הדרך.

הדגל השני שמניף האתר הוא דגל העברית. נאמנים לתואר ולאבותינו המקראיים (תרשו לנו לדלג על הגולה, בני וילידי הארץ הזו אנו) אנו מעלים על נס את שפת הקודש, שפת אמנו. העברית עומדת בדורנו בפרשת דרכים קשה ומכרעת. כפי שהצביע על כך בשעתו מאיר שלו, העברית עוברת כיום תהליך הפרדות לשפה מדוברת ושפה ספרותית. השפה המדוברת כיום מעוצבת על ידי דור צעיר, שמחובר בטבורו לתרבות המערבית, שואב את ערכיו ואוצר המילים שלו מהאינטרנט, מהמחשב, מהטלוויזיה הרב ערוצית ועוד מקורות זרים. רבים מהם לא החזיקו ספר מימיהם שלא כל שכן ספר עברי. התוצאה היא הרסנית לעברית כפי שאנו מכירים אותה, והשבר גדול משחשבנו. העברית המדוברת הופכת להיבריש. בליל מעופף חסר פשר של מילים ואותיות עבריות, לועזיות וסימנים מהעולם הקיברנטי. עיצורים מוחלפים, נחתכים ונעלמים על מזבח ה-SMS והתקשורת הסלולרית, הקצרנית, הממהרת לריגוש הבא.

אימות הקריאה נזרות כקמצוץ מלח על תבשיל, ולא פעם נופלות למקום לא נכון, מילים נעלמות משפת היום יום ונותרות בספרים. אפילו בעיתונים השפה והדור הולכים ופוחתים, עושר הלשון מתפוגג אל הרוח, ביטויים ופתגמים ממקורות התרבות העברית האדירה הופכים לזקיפת גבה ולתקיעת מבט תמה של חוסר הכרה מן השומעים. אנחנו יוצאים כנגד זאת, מאחדים את דגלנו עם שורות הלוחמים על נשמת השפה העברית. או בקיצור, אצלנו לא תמצאו ביטוי כמו "פ33ות".

אין אנו יוצאים כנגד הכפר הגלובלי או נוקטים בגישה בדלנית כלשהי. להיפך, אנחנו מקבלים בשמחה ובפליאה את עושר העולם המערבי, חיים בו ומבינים את אשר מתרחש מסביבנו, וגם מכך לא נחסך שבט לשוננו. יחד עם זאת, לא נסכין עם אימפריאליזם תרבותי, ולכן, גם אם נכתוב ונעסוק בהבלי התרבות המערבית – נעשה זאת בעברית צחה, תקינה ועשירה.

פרק התודות וההכרה הוא המענג ביותר לכתיבה ואנו כותבים אותו בחפץ לב: למאיר סדן מאתר "העוקץ" שגופן אריאנה היפהפה שלו מפאר את קירות כותרתנו, לאנשים החביבים מחנות "פלשתינה" שהרשו לנו לצלם את העתיקות בחנותם ולהפוך אותן לתמונות, למאגר התמונות החופשי Stock Exchange לכותבי תוכנת הקוד הפתוח WordPress שמוציאה את דברינו לאור, לאלה שהיו עמנו בתחילת הדרך ופרשו לדרכים משלהם, עמוס בר ונדב אברהמי. לכל אלה שחלמו, העירו, העריכו, חזקו את ידינו או ריפו אותן כדי להביא אותנו לכלל עשייה אמיתית. וגם אם שכחנו מישהו – נתונה לו או לה התודה מקרב לב.