מאת: ניב ליליאן, ניר בומס
הפעם, זה כבר לא מצחיק. סיו לאו, סאטיריקן ובלוגר סיני נדקר לפני כחודש בחדר השירותים של חנות ספרים בה הרצה. לאו, מבכירי הבלוגרים הסיניים וכתב לענייני מדע, לא היה דמות מתגרה – אבל הדברים שהוא אמר וכתב – לא התקבלו בהומור.
עד ראייה לאירוע, אמר ל"סאות'רן מטרופוליס דיילי", כי אחד מתוקפיו של לאו, שנמלטו מהמקום, אמר לו שוב ושוב: “הבאת את זה על עצמך. אתה יודע למה אנחנו עושים זאת, נכון"? ככל הנראה, לאו ידע. הבלוג המקורי שלו, ProState in Flames, נסגר בנובמבר האחרון על ידי השלטונות והוא נאלץ להעבירו לאכסניה מחוץ לגבולות סין.
אם אכן קשורים הדוקרים לשלטון הסיני, הרי שמדובר בחזרה לימים אפלים מאוד. ב-1946 נרצח וון יי-דואו, אינטלקטואל מרצה ומשורר שהביא עימו רעיונות מערביים משהותו בארצות הברית. האם השלטון הסיני חוזר לסורו מלפני 63 שנים? האם ההיסטוריה חוזרת על עצמה?
גם מקריאה של תכנים מתורגמים אוטומטית מהבלוג שלו, ניתן להסיק די בקלות מה היו תחומי העיסוק של סיו, ואולי גם למצוא הסבר מדוע נדקר: הוא הרבה לכתוב על פוליטיקה ועל יחסי הממשלה הסינית והעיתונות המתרפסת בפניה, והאבחנות האמיצות שלו, מספיק חדות כדי לשרוד את התרגום הקלוקל: “…מזה זמן רב מבוהלים אנשי התקשורת הסינית".
ומדוע שלא יהיו מבוהלים? במדינה בה מתנגדי משטר הם נרדפים, בה נעצרים אנשים ללא הליך שיפוטי באמצע הרחוב, בה עיתונאי אחר שהתבטא נגד השלטון נשפט לעשר שנות מאסר, בה מתנהלת "חומת האש הגדולה" החוסמת תכנים ורעיונות בלתי רצויים מלחדור פנימה ובה קיימת "משטרת אינטרנט", שהיא מקבילה מציאותית של משטרת מחשבות – ושבה סאטיריקן נדקר בשל עקיצותיו הדוקרניות לא פחות – אין סיבה שלא יפחדו, וכך רוצה זאת השלטון הסיני.
הסינים, כמובן, אינם היחידים. שאווישה טאקור, המנהל בלוג ואתר אינטרנט בתאילנד, מצא עצמו במכונית משטרה לפני קצת יותר מחודשיים לאחר שהוריד את ילדיו בשער בית ספרם. המהנדס בן ה 34, שכותב בלוג כתחביב הואשם בהעלבת המלך, דבר האסור על פי החוקה התאילנדית. סוכנות בלומברג מדווחת על 12 בלוגרים נוספים הנמצאים כעת בכלא התאילנדי בגין האשמות דומות.
במלזיה, הבלוגר נאט-תן, המנהל את הבלוג Jelas.info מצא עצמו גם כן מאחורי סורג ובריח לאחר שפרסם קריקטורות של סגן ראש הממשלה. הבלוג של תן, המקדם את "התנועה למלזיה טובה יותר" עצבן את הממשלה המלזית בין השאר בזכות חלקים כאלה, שם תוכלו לקרוא גם על עשרות פעילים הפוליטיים שנעצרו ללא משפט במדינה.
די'אל דין גאד, בלוגר מצרי שהחליט לכנות את נשיאו "אהוד מובארק" כביטוי לביקורת על מדיניותו כלפי עזה מצא עצמו גם הוא מאחורי סורג ובריח כאשר דיווחים על חקירתו משם כללו מידע על שימוש בשוקים חשמליים ועינויים.
דו"ח הוועדה להגנת עיתונאים מצא שבשנת 2008 45% מהעיתונאים שנמצאים מאחורי סורג ובריח הם עיתונאי המדיה האלקטרונית, בלוגרים בעיקר. סין מחזיקה את המספר הרב ביותר של עיתונאים כאלה כאשר קובה, בורמה, אריתראה ואוזבקיסטן נמצאות אחריה.
בעקבות העלייה במספרם של הבלוגרים הנעצרים ברחבי העולם נולדה גם "יוזמת הרשת העולמית", פרויקט לשמירת חופש ההביטוי באינטרנט שנוצר על ידי ארגוני חברה אזרחית, ארגוני זכויות אדם וחברות העוסקות בתקשורת ומידע. גם הם כמונו, מקווים לסייע להבטחת חופש הביטוי ברשת שרק אמורה להיות הפתוחה ביותר בעולם.
ההתעניינות התקשורתית בסיו לאו פחתה אחרי אירוע הדקירה עצמו. למרות חתך בבטנו, לאו אינו בסכנת חיים, לפחות כרגע. ובכל זאת, צחוק בסין ובמקומות אחרים בעולם – הוא דבר מסוכן.