מאת: ניר בומס וניב ליליאן

"בערות היא כוח" כתב ג'ורג' ארוול בספרו 1984 כשתיאר את משטרת המחשבות ששמרה רעיונות "רעים" הרחק מעיניהם של אנשים טובים. עיקרון הפעולה של "האח הגדול" פעל היטב לאורך ההיסטוריה בחיסולם של רעיונות לא רצויים שהורחקו מעיני אלה העשויים לעשות בהם שימוש. באם לא תתקיים אלטרנטיבה למחשבה או לאמונה ? המחשבה או האמונה היחידה הקיימת תהיה זו שתנצח. בוקר טוב איראן.

החלטת מועצת הביטחון בדבר הטלת סנקציות על איראן משקפת קונסנזוס ההולך ונבנה כנגד כוונותיה של איראן שכבר אינן נתפסות כתמימות. אך בעוד המערב רק החל לסגור את הגישה לאיראן על ידי סנקציות כלכליות מעוקרות – איראן הקדימה גם כאן, ולאחרונה השלימה את סגירתם של כל ערוצי התקשורת האפשריים "למערב המרושע". כך חסמה לאחרונה הממשלה האיראנית את אתר העיתון הניו-יורק טיימס, את אתר סרטוני הוידאו YouTube ואת אתר האינציקלופדה החופשית "ויקיפדיה" – הכל בהוראת משטרת המחשבות האיראנית.

בנוסף, ספקי האינטרנט האיראניים צוו להצר את רוחב הפס למהירות של 128 קילוביט/שנייה, על מנת לחסום תקשורת טלפונית על גבי האינטרנט (VOIP) ולמנוע הורדת קבצים. אם מצרפים לפעולות אלה צעדים נוספים כמו הסרת צלחות לווין, חסימה פעילה של תדרי שידור, מעצרם של בלוגרים ופעילי אופוזיציה איראנים – מתקבלת תמונה עגומה בנושא חופש הביטוי וחופש המחשבה הנגזר ממנו בממלכת השאה לשעבר.

פעולות אלה יצרו עוד יותר את צעדיהם של סטודנטים ואנשי מחקר כמו גם את שלו של פעילי האופוזיציה באיראן שבימים אלה שוב החלו להשמיע קולם.

ואם כל זה אינו מספיק, הודיע ואפא גאפאריין, ראש הסוכנות לפיתוח תקשורת באיראן, שגם הודעות SMS יהיו מעתה תחת פיקוח. עינו של "האח הגדול" פקוחה תמיד.

בציבור הישראלי נתפשת איראן כאיום בממד האסטרטגי-מיליטריסטי הצמוד, בדרך כלל, לאזכורי נשק להשמדה המונית. אך נשקה החזק ביותר של איראן, נשק הדיכוי ההמוני וחסימת זרימה חופשית של רעיונות ומחשבות, דווקא נעלם מן השיח הישראלי. השלטון האיראני אינו פועל רק לדיכוי זרמי מחשבה מערבית-ליברלית, אלא גם לייצוא המהפכה בין השאר על ידי קבוצות המוכרות לנו כדוגמת החיזבאללה. השפעותיה של איראן ניכרות בעיראק, באפריקה, בלבנון וגם קרוב אלינו, בשטחי הרשות הפלשתינית.

טאבליר תחילה

מאז המהפכה האסלאמית ב-1979 הצטיינה איראן בתעמולה (טאבליר בפרסית) אותה ראתה כערך. בזמן מלחמת איראן-עיראק נשלחו אלפי ילדים איראניים לחזית כשעל צווארם "מפתחות לגן עדן". הם נשלחו לפנות שדות מוקשים והולכו לפני חיילי הצבא כדי לפגוע במורל האויב ולהראות את נחישות העם האיראני. הנופלים, הוכרזו כשאהידים כשגמולם הובטח להם בעולם הבא. 500,000 מפתחות פלסטיק יובאו מטאיוואן למטרה זו וברבים מהם נעשה שימוש.

גם כיום, כפי שנלמד ממחקר חדש של המרכז לחקר השפעות השלום, מדברים ספרי הלימוד האיראניים על "הקרבה קולקטיבית" שתביא את הגאולה הרצויה. כך, בספר הלימוד של כיתה ח' : "פקודת הג'יהאד תינתן על ידי הוראתו של הנביא, האימאם אן המנהיג המוסלמי כך שהצבא המוסלמי יביס את צבא המתגאים (האויב האמריקני ובעלי בריתו) במלחמה קדושה ויסלול את הדרך להטפה חופשית, להתעוררות ולגאולה."

אך למרות זאת העם האיראני ? בניגוד לממשלתו ? מצטייר כפחות קיצוני או חורש רעה. ברובו, זהו עם שוחר שלום, אשר נדרס תחת שלטון דתי פנאטי, קיצוני ובדלן. רק בשבוע שעבר, למשל, ראינו את הפגנת הסטודנטים בטהרן שהצליחו, למרות האבטחה הכבדה, להעביר את המסר שאחמדיניג'ד אינו רצוי במוסד המכבד ידע והשכלה. הסטודנטים, המייצגים את רובה המכריע של אוכלוסיית איראן שהינה מתחת לגיל 30 מזוהים עם האופוזיציה הפועלת לשינוי המשטר והפיכתו לדמוקרטי יותר.

העם האיראני ?ושוב, בניגוד לממשלתו – מוצא גם את הדרכים להתקשר למדינת ישראל. איראנים רבים מגיבים מדי יום בטלפון ובדואר אלקטרוני לשידורי קול ישראל בפרסית. אתר אינטרנט חדש שנחנך על ידי הסוכנות היהודית קיבל מעל ל- 55,000 כניסות בחודש הפעולה הראשון כאשר 50% מאלה היו מאיראן (לפני שהצנזורה האיראנית "עלתה" גם על אתר זה).

"כל אזרח, אפשר להחזיקו 24 שעות ביום תחת עינה הפקוחה של המשטרה ובתחומה של התעמולה הרשמית, בעוד שאר אפיקי התקשורת סגורים. זו הפעם הראשונה בה היה אפשר לכפות לא רק ציות גמור לרצונה של המדינה, אלא אחדות דעים גמורה בכל עניין ועניין"

— ג'ורג' אורוול, 1984

הזירה האיראנית מסמלת התנגשות בין תפישות, בין פונדמנטליזם לבין ליברליזם, בין חופש מחד לדיכוי עריץ מאידך. הקרב הוא על דעת ההמון באיראן ? ולא רק בה. מלחמת התעמולה נמשכת והקרב על דעת הקהל במדינות האזור אשר האזרחים בהן עשויים להיות מושפעים לכאן או לכאן. מחד, צפויה סכנה ממשית לישראל וליציבות המשטרים השכנים,באם דגם הפעולה של החיזבאללה יועתק בהצלחה לגבולות נוספים כמו מצריים או ירדן. מאידך, ניתן לראות גם מעט קרני אור בדמותם של קולות חדשים וביקורתיים הנאמרים מעל מסכי הטלוויזיה ואתרי האינטרנט בעולם הערבי והמוסלמי.

לכן, דווקא בימים חשוכים אלה, בהם נחסמים כל ערוצי הידע והמחשבה בידי שלטונו של אחמדיניג'אד, עולה החשיבות להגיע אל העם האיראני. פעולות כמו קול ישראל בפרסית והאתר שהקימה הסוכנות היהודית ומכוון ישירות אל העם הפרסי, חייבות להימשך.

אלא שנושאים אלה נעדרו, משום מה, מדרישותיו התקציביות של שר הביטחון עמיר פרץ שבוודאי יודע שאת שידורי קול ישראל בערבית לא יכולים לקלוט אפילו בירושלים בגלל העדר משדרים, ושתקציב הנייר והדיו למדפסות הישנות של תחנת הרדיו בפרסית נגמר כבר מזמן, וחבל.

"כל אזרח, אפשר להחזיקו 24 שעות ביום תחת עינה הפקוחה של המשטרה ובתחומה של התעמולה הרשמית, בעוד שאר אפיקי התקשורת סגורים. זו הפעם הראשונה בה היה אפשר לכפות לא רק ציות גמור לרצונה של המדינה, אלא אחדות דעים גמורה בכל עניין ועניין"

החזון האורווליאני הזה, מתוך 1984, מיושם כיום הלכה למעשה באיראן. אסור לתת למשטרת המחשבות של איראן לנצח. קולו הברור והצלול של חופש הביטוי , וגם זה שלנו, חייב להמשיך ולהדהד, גם בפרבריה של טהרן.

ניר בומס הוא סגן הנשיא המרכז לחקר החופש במזרח התיכון ותלמיד מחקר באוניברסיטת חיפה.