הרעש ביפן – השלכות חדשות

הפעם קצת מדע לשם שינוי.
בזמן שיפן מתאוששת מרעידת האדמה ההרסנית בסנדאי, נחקרות השלכות רחוקות־טווח של האסון.
אחת התגליות המרתקות מגיעה ממעבדות המחקר של נאסא. חוקרים הבחינו במספר קרחונים מתרחקים מחוף אנטארקטיקה, במקום שקודם לכן היה גוש קרח יציב. בחינה מדוקדקת של נתוני לווינים גילתה כי גלי־ים שנוצרו על ידי הרעש גרמו לשבר במדף הקרח במפרץ זולצברגר, וכך ניתקו הקרחונים מהיבשת.
הארוע הוא עצום בסדר הגודל שלו: הגלים עברו כ־12,000 ק"מ במשך כ־18 שעות ושטח הקרח הכולל שניתק מהיבשת הוא למעלה מ־75 ק"מ רבועים. אחד מהקרחונים הוא בגודל מנהטן. החוקרים הצליחו למצוא צילום ישן מ־1965 של האזור, מה שהוכיח שהאזור היה חתיכה אחת לפחות 46 שנים.

קור = ברכה

בימים לוהטים אלו אין אחת או אחד שחולקים על הכותרת של הפוסט הזה. הקיץ האכזרי של ערש השפה העברית – ארץ ישראל, לא הותיר לדובריה ברירה: לאחל לאדם קרירות פרושו לאחל לו ברכה. רוצים דוגמאות? בבקשה:

כְּצִנַּת שֶׁלֶג, בְּיוֹם קָצִיר – צִיר נֶאֱמָן, לְשֹׁלְחָיו

(משלי כ"ה פסוק י"ג)

כלומר, שליח העושה מלאכתו בנאמנות, טוב הוא כמו קור ביום קציר לוהט, שמשיב את הנפש. בהמשך אותו פרק נאמר:

מַיִם קָרִים, עַל-נֶפֶשׁ עֲיֵפָה; וּשְׁמוּעָה טוֹבָה, מֵאֶרֶץ מֶרְחָק

(משלי כ"ה פסוק כ"ה)

לשמור על קֹר־רוּחַ פרושו לא לאבד את הדעת ולהשאר ממוקד. גם הביטוי קֹרַת־רוּחַ (מלשון קור) פרושו נחת־רוח, הנאה ושביעות רצון, וקַר־מֶזֶג הוא אדם רגוע ומיושב בדעתו.

תחשבו על זה בפעם הבאה כשאתם מאחלים ד"ש חמה

 

סליחה שמַתִּי

לשופט בדימוס בעז אוקון יש טור משפטי שבועי ב־"ידיעות אחרונות", והשבוע הוא מביא את הסיפור המדהים הבא:

בני זוג שכלו שניים מילדיהם לפני יותר מ־40 שנים. בנם נפטר בגיל שנה ובתם נפטרה בעת לידתה. שניהם נטמנו בבית העלמין הישן בעכו. בשנת 2005 התברר להורים כי לא ניתן לאתר את קברי הילדים המנוחים, והם הגישו תביעה כספית נגד המועצה הדתית עכו, שהיא הממונה הבלעדית על הקבורה, הרישום והתפעול של בית העלמין.

עכשיו מתחיל הקטע ההזוי: המועצה הדתית בקשה לדחות את התביעה בטענה כי האחריות מוטלת על ההורים. כן, כן, אתם קוראים טוב. האחריות מוטלת על ההורים, כיוון שנמנעו מביקור בקברים במשך יותר מ־30 שנה. קשה להאמין שהיה אדם, עובד כלשהו במועצה הדתית הזו, שהחליט להשיב שההורים אשמים. אני לא מסוגל להבין את זה.

השופטת כמובן ביטלה את הטענה המגוחכת של המועצה ופסקה פיצויים לזוג, אבל קברי הילדים אבדו.

בלכתי להר קדושים, פגשתי אדם עם שבע נשים…

בלכתי להר קדושים, פגשתי אדם עם שבע נשים.
לכל אישה היו שבעה שקים, בכל שק שבע חתולות, לכל חתולה שבעה גורים. גורים, חתולות, שקים ונשים – כמה הלכו להר קדושים?

זהו תרגום עברי פרי עטי לשיר-חידת ילדים אנגלי ועתיק שנקרא במקור "סיינט אייבס". הוא פרץ לתרבות הפופולרית המערבית ולתודעה הגלובלית בסרט מת לחיות 3, בו הנבל, המגולם בכישרון רב על ידי אחד השחקנים החביבים עלי בעולם ג'רמי איירונס, שואל את ברוס וויליס, הלוא הוא השוטר העשוי ללא חת ג'ון מקליין, את החידה הזו, כאשר עליו לחייג את התשובה – ולא, הוא וכל מי שמצוי בסביבתו, יתפוצצו. כלומר, במובן שגופם ייקרע לגזרים, ולא איזה מובן סלנגי כלשהו, אם למישהו הייתה תהייה.

אלא שלחידת הילדים הזו, יש למעשה כמה תשובות אפשריות, התלויות באופן הפירוש של מילות השיר:

אחד. זו התשובה הפופולרית, וגם זו שהופיעה בסרט. הדובר מציין שהוא הולך להר קדושים, אך הוא אינו מציין לאן הולכים האיש שפגש, או שבע נשותיו.

שניים. אם הדובר פגש באיש ושניהם מעידים פניהם להר קדושים, הרי שהתשובה תהיה שניים – שבע נשותיו של האיש אולי אינן נוכחות.

2802. האיש בעל שבע הנשים, על נשותיו, שקיהן, חתולותיהן וגוריהן, כולם הולכים להר קדושים. צירוף כל הישויות שנושאות כל הנשים הוא 2,793, ואם נוסיף את הרעיות, הדובר והבעל מרובה הנשים והחתולים, נגיע ל-2802, הסבר זה מופיע גם בוויקיפדיה, בערך על סט אייבס. אבל, דווקא התרגום העברי שלי משנה את התשובה – לתשע. במקור האנגלי, השאלה שואלת how many were going to st. ives? כאשר going הוא פועל כללי, המציין תנועה, גם אם פאסיבית לעברו של יעד מסוים.

בתרגום העברי שאלתי "כמה הלכו?" הולכים היא פעולה שאינה סבילה. ברם, השקים, החתולות וגוריהן, אינם הולכים. הם נישאים בידי הנשים. ולפיכך, רק שבע הנשים הולכות להר קדושים, ובתוספת צמד הגברים – תשעה.

אפס. הדובר מצהיר על עצמו שהוא הולך להר קדושים, אך השורה האחרונה בשיר שואלת במפגיע על הנשים, שקיהן, חתולות וגורים. אם משלבים זאת עם ההיגיון שמאחורי התשובה הראשונה, הרי שאף אחד מהם לא הולך להר קדושים. ומנגד, אם משלבים את ההגבלה הזו עם הפרשנות של התשובה האחרונה, גם שבע תהיה תשובה קבילה.