ארכיון הקטגוריה: שרביט

תרבות דיגיטלית והאומנות השמינית – בידור דיגיטלי

הנכד של נביאים: מגזין "החיבור"

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

כשירון ואני הקמנו את "נביאים אחרונים", אי שם בשנת 2004 (כמעט לפני עשור), הייתה לנו מטרה – רצינו להציע לאנשים תוכן מעניין, מקורי, חוקר ומעמיק. לא שטחי, וכזה שנשען על תחקיר טוב, עיתונאות קלאסית והרבה סקרנות בריאה. מפה לשם, אני הפכתי את העשיה הזו למקצוע, כעיתונאי במשרה מלאה ויותר. בין השנים 2007-2010 ערכתי את ערוץ המחשבים של ynet, תוך שאני מקיים את אותם עקרונות שיישמנו פה.

בין ההישגים של הערוץ דאז (מלבד דיווחי חדשות מהירים ומדוייקים – מלאכה לא קלה בכלל…), ניתן למנות כמה ראיונות בלעדיים (כמו הראיון הראשון בעברית עם מנכ"ל גוגל), כמה חשיפות ותחקירים (כמו תחקיר ספקיות האינטרנט שעשה הרבה רעש) והיהלום שבכתר – הקמפיין המתמשך נגד המאגר הביומטרי והסיקור העיקש והעקבי בנושא, שלא הרפה לרגע מהאחראים למיזם.

לפני כמה שבועות הגיח לאוויר העולם ירחון דיגיטלי חדש, למחשבי לוח ובכלל, בשם "החיבור", שעוסק בטכנולוגיה באשר היא ושאני העורך הראשי שלו. מלבד המתכונת החדשנית של מגזין דיגיטלי, "החיבור" נשען על אותם עמודי יסוד של "נביאים אחרונים": כתבות איכותיות, חקרניות וסקרניות, שמתבססות על תחקיר טוב ומעמיק והעיקרון השני – עברית טובה, נכונה ועשירה. הססמה שלנו היא פשוטה: "ירחון טכנולוגיה עברי".

אז אם אתם מהקוראים הקבועים (או המזדמנים!) של "נביאים אחרונים", אני בטוח שגם "החיבור", שמופץ חינם, יעורר בכם עניין. אתם יכולים להוריד אותו לאייפד או למחשבי לוח מבוססי אנדרואיד – או לקרוא אותו כ-PDF על מחשב אישי או על סמרטפון (מהגיליון הבא מתוכננת גם גירסה ייעודית לסמרטפונים, אינשאללה). אז פשוט הורידו, תהנו, ועזרו לנו לעשות עיתונאות עברית עצמאית, חוקרת וסקרנית, בדיוק כמו שעשינו כאן ב"נביאים". הרווח הוא בעצם כולו שלכם, אבל התענוג הוא של כולנו.

לאייפד – http://bit.ly/19ejXIi
לאנדרואיד – http://bit.ly/1a7IprW
גירסת PDF למחשבי PC וסמרטפונים – http://bit.ly/GPvKT7

ל"חיבור" יש גם עמוד בפייסבוק.
הפגינו קצת חיבה.

היכן שזקני השבט הולכים למות

פורסם בתאריך על ידי
11

רשימות, יעל מבקרת,עין הדג ועכשיו גם האייל הקורא. אתרי השיח והתרבות הראשונים ברשת העברית בשנתיים האחרונות הולכים אט אט לעולמם.

אז נכון, יש המון בלוגים, יש המון פריחה. אבל כמו שציין כאן דובי, מייסדו של האייל הקורא – אין שיח. וזה עצוב.

האינטרנט העברית התפתחה, גדלה והתבגרה – יש עשרות אלפי בלוגים (אולי מאות אלפי), אבל האתרים הוותיקים, שהיו פעם דגים בודדים בבריכה ריקה, עכשיו הולכים למקום שאליו זקני השבט הולכים למות.

"נביאים אחרונים" הוא חלק מדור המייסדים, או לכל היותר מראשוני דור הביניים, הוא אמנם נבנה על וורדפרס, אבל בגירסה 1.2, כשעוד אף אחד לא ידע כאן מה זה וורדפרס. ירון קידד את הממשק העברי אות אחרי אות, פיסת קוד אחרי רעותה (ואז בא הרטשטיין).

נביאים היה פעם בלוג שיתופי ואתר לביקורת תרבות חברה, עד שחלק מכותביו מצאו לעצמם במות נוספות או אחרות (כותב שורות אלה מחזיק במה נוספת במקביל, מתקוון). זו הצמיחה הטבעית, זו דרכו של העולם ואין להצר על כך.

הייתה תקופה שגם אנחנו שקלנו לסגור את נביאים, אבל אז החלטנו להפוך אותו לבלוג האישי של ירון, בעיקר, עם תרומה מזדמנת שלי (כמו בית המקדש השלישי) מהלך נבון שהותיר את נביאים רלוונטי וחי, אם כי חוטא מעט לייעודו המקורי (אנחנו עדיין כותבים כאן ביקורות ועדיין אוהבי עברית, לא לדאוג). וזה היה צעד נכון לאתר שחפץ חיים בעידן של עשרות אלפי קולות – ולא בודדים.

אבל אפשר עדיין למחות דמעה, ולהיזכר בימים אחרים, תמימים יותר, חלוציים, של הרשת העברית.

לחיי האתרים שכבר לא עמנו.

עוף החול של הבייטים: הסיפור של קומודור

פורסם בתאריך על ידי
8

LOAD “*”,8,1

למיליוני אנשים בשנות השמונים והתשעים של המאה העשרים, הפקודה הזו שמקורה במחשב הקומודור 64, הייתה חלק מההיכרות הראשונה שלהם עם עולם המחשוב האישי ועולם התכנות .

אך לא רבים מכירים מה שניצב מאחורי סמל ה-C והדגל: היסטוריה רבת התהפוכות של חברה חלוצית, שלצד אפל ואטארי, הייתה אחת החברות הראשונות בעולם לייצר מחשבים אישיים – כאלה המיועדים לבית, ולא למשרד.

קומודור ניצלה ממוות עסקי פעמים רבות, והיא נחשבה לסוג של חתול בעולם המחשוב של אז: היו לה כנראה תשע נשמות, והיא תמיד נחתה על הרגליים.

אחד מששים
ג'ק טרמל, נולד תחת השם איידק טרימלסקי ב-1929, בלודז' שבפולין. בגיל עשר היה עד לפלישת הנאצים לעיירת הולדתו, וכיהודים, כל משפחתו נשלחה לאושוויץ. אביו נפל קורבן לניסוי של ד"ר מנגלה ומת, לאחר ש"מלאך המוות" הזריק לגופו דלק.

אך טרמל שרד את מחנות הכפיה ("להיות אחד מ-60 ששרדו לעומת עשרת אלפים שמתו, שום דבר לאחר מכן לא היה קשה בשבילי”, סיפר פעם טרמל) והיגר לארצות הברית. ב-1948, הוא התגייס לצבא האמריקני, שם הוכשר כמתקן מכונות כתיבה.

לאחר ארבע שנים של שירות צבאי, פתח חברה קטנה לתיקון ומכירת מכונות כתיבה, ולאחר מכן עבר לקנדה שם פתח חברה דומה בשנת 1958.

טרמל, שחיפש שם עם הדר צבאי שיתקשר לדרגה גבוהה בחר בשם קומודור (דרגה בכירה מאוד בצי, מקור השם הוא בתואר אצולה צרפתי), לאחר נסיעה עסקית לגרמניה – וכיון שהשמות "ג'נרל" ו"אדמירל", כבר היו תפוסים.

ממחשבונים למחשבים
ב-1962, לאחר הסתבכויות פיננסיות שכמעט והרגו את החברה, פגש טרמל את אירווינג גולד (Gould), שהשקיע 400,000 דולר בחברה תמורת 17% מהמניות ותפקיד יושב הראש. גולד שלח את טרמל בשנים שלאחר מכן להתמחות באסיה בייצור של המצאה חדשה: מחשבוני כיס.

בשנים הבאות קומודור, שעברה לפאלו אלטו בקליפורניה (לימים עמק הסיליקון), שגשגה בעולם בזכות מכירות המחשבונים, עד שנדחקה מהשוק בידי טקסס אינסטרומנטס, ועברה בשנת 1975, להפסד של חמישה מיליון דולר.

אך באותה שנה לוותה קומודור שלושה מיליון דולר כדי לקנות חברת שבבים בשם MOS – מה שהפך אותה מחברה המייצרת מחשבונים, לחברה המייצרת מחשבים.

אחת התעלומות הגדולות של הקומודור 64 הייתה מדוע הציגה המערכת רק 38,911 בייטים פנויים, על אף שהזיכרון המלא היה 64,000 בייטים? התשובה היא שכמעט חצי מנפח הזיכרון נתפס בידי מערכת ההפעלה – קומודור בייסיק 2.0.

"מחשבים להמונים, לא למעמדות העליונים"
לאחד ממהנדסי MOS, צ'אק פאדל, היה רעיון מוזר: מחשב אישי לבית. טרמל נתן לו את החופש לבזבז את הכסף שלא היה, וכך נולד ה-PET: Personal Electronic Transactor, שהוכרז בינואר 1977, והיה ככל הנראה המחשב האישי הראשון בעולם (חודשים Photo by tomislavmedak, CC-BYלפני צאתו של ה-Apple II לשוק).

ה-PET נמכר בחנויות האלקטרוניקה "רדיו שאק", תמורת 595 דולר (באירופה המחיר היה כפול), ועד מהרה הצטברו הזמנות בסך שלושה מיליון דולר – שהצילו את החברה. שוב.

בשנים שלאחר מכן, התמקדה קומודור בשוק הביתי, תחת הסיסמה שטבע טרמל: “מחשבים להמונים, לא למעמדות העליונים". והוציאה ב-1980 את ה-VIC-20, מחשב עם יכולות גרפיקה וצליל מתקדמות לזמנו, שמכר 2.5 מיליון יחידות. קומודור הייתה חברה המחשבים הראשונה שהגיעה למיליארד דולר מכירות.

לידתה של אגדה
בתערוכת CES בינואר 1982, הוצג ה-VIC-30, שהיה שם הפיתוח של המחשב שלימים ייקרא הקומודור 64: מחשב עם זיכרון וסביבת עבודה בנפח של 64 קילובייט, מיד הפך לשיחת התערוכה ויצא לשוק באותה שנה.

ה-C64, היה יותר חזק ויותר זול ממתחריו כמו ה-Apple II או המחשבים של IBM. הוא היה קל לתכנות, הציג מיד עם העליה את מערכת ההפעלה מבוססת בייסיק, עם מסך כחול (שהיום, כמה משעשע, קיבל משמעות הפוכה, שלילית, בזכות Windows), נעים וידידותי. Photo By: shane doucette, CC-BY-SA

היה לו מקום לכרטיסי הרחבה, הוא התחבר גם לרשמקול קלטות או כונן תקליטונים חיצוני – להרצת תוכניות ומשחקים ומסך התצוגה שלו היה כל טלוויזיה ביתית.

המחשב הנמכר ביותר בהיסטוריה נולד. הוא הציג 16 צבעים (למרות שהשבב שלו היה מסוגל להציג 128 צבעים, לטענת מפתחיו) ושבב הצליל שלו, ה-SID 6581, היה מהפכני לתקופתו ויכל להשמיע שלושה "קולות" במקביל.

אגב, אחת התעלומות הגדולות של הקומודור 64 הייתה מדוע הציגה המערכת רק 38,911 בייטים פנויים, על אף שהזיכרון המלא היה 64,000 בייטים? התשובה היא שכמעט חצי מנפח הזיכרון נתפס בידי מערכת ההפעלה – קומודור בייסיק 2.0.

יכולת התכנות הקלה יחסית ותפוצתו הגבוהה הפכו אותו למושך למפתחים. ובשנות קיומו של הקומודור 64 נוצרו עבורו למעלה מ-10,000 משחקים ותוכנות שונות.

מי מבעלי הקומודור לא זוכר את Boulderdash או את “אולימפיאדת קיץ”? עוד אחראית קומודור על מחשביה, לפריחתה של סצינת ה"דמואים", מאמצע שנות השמונים עד שנות התשעים המוקדמות.

ניסיון ההחייאה המשמעותי ביותר של המותג קומודור עד היום, שנושא פירות מסויימים, הוא Commodore Gaming, כמותג של מחשבי גיימרים לפלח השוק העליון שהוצג ב-2007, ו"רכב" חזק על רגשות הנוסטלגיה הקשורים לחברה המקורית.

המלחמה על אמיגה
ברם, שיטות הניהול הברוטליות של טרמל והתנהלותו מול ספקים, הביאו לכך שקומודור נאלצה לעבור לפנסילווניה – וב-1984, החליט גולד להיפטר ממייסד החברה. טרמל עזב את קומודור עם 100 מיליון דולר בכיס, ואגו פגוע.

לאחר טיול באירופה עם אשתו, שב טרמל לארצות הברית, ורכש מתאגיד וורנר את חברת "אטארי" הכושלת בשעתו. הוא פיטר 95% מהעובדים, ביטל את רוב הפרויקטים – אך הציל את החברה – ששבה להיות שם מוכר בבתים, בזכות מחשבי ה-ST, שהתחרו ישירות בקומודור.

באותן השנים, פונה אליו חברת השבבים החדשנית "אמיגה", המחוזרת בידי ענקיות הטכנולוגיה אך חסרת הגרוש ומבקשת מימון. הוא מלווה להם מיליון דולר – שאמורים להיות מוחזרים תוך חודש בלבד.

שלושה ימים לפני תום המועד, כשהיה ברור שאמיגה לא תוכל להחזיר את החוב, מעוניין טרמל חד החושים, לרכוש את החברה תמורת 98 סנט למניה. אך האביר על הסוס הלבן של אמיגה, מופיע דווקא בדמותה של קומודור עצמה, שקונה את החברה תמורת 4.25 דולר למניה – ומחזירה לאטארי ולטרמל את ההלוואה בסך מיליון דולר.

ב-1985, מציגה קומודור את יורשו של ה-C64, הקומודור 128 (כותב שורות אלו היה בעליו הגאה של אחד), ואת האמיגה 1000 העצמתי לימיו, שכלל ריבוי משימות, מערכת הפעלה חלונאית, זיכרון של 256 קילובייט וכונן דיסקטים 3.5 אינץ' – במחיר של 1,300 דולר. מכירות הקומודור 128, שנמכר תמורת 300 דולר, החזיק את החברה מעל המים בשנת 1986.

תחילת הסוף
השנים הבאות היו תחילת הסוף של קומודור. האמיגה היה יקר לייצור, והשוק הוצף בתואמי IBM זולים וחזקים יותר מהקומודור 128. בשל שינויים תכופים בצוות ההנהלה וחוסר בהנהגה בוטחת, קומודור איבדה את מעמדה הבכיר בשוק הביתי, והפכה לחברת נישה.

רק לשם השוואה, בתחילת שנות התשעים, דגמי אמיגה עם מעבדים במהירות שעון של שבעה עד 14 מגההרץ (לאמיגה 3000 היה מעבד מוטורולה 68030 במהירות 25 מה"צ), התחרו עם תואמי 486 במהירות שעון של 33 מגההרץ, וכרטיסי גרפיקה וקול טובים יותר, כמו ה-SoundBlaster.

אמיגה הפך מחשב המזוהה בעיקר עם יוצרי וידאו ומולטימדיה באותן שנים, שהציג יכולות נאות בתחומי הצליל והגרפיקה, אבל במחיר יקר.

נפילתו של הקומודור
על אף מכירות סבירות של מחשבי אמיגה, אובדן השוק הביתי ומכירות הציוד ההיקפי ושורה של טעויות מצד גולד כמנהל – הרגו את קומודור. ב-1993, רשמה החברה הפסד של 107 מיליון דולר. ב-1994, הופסק מסחר מניית קומודור בבורסה של ניו יורק, וב-29 באפריל באותה הכריזה "קומודור אינטרנשיונל" על פשיטת רגל וחילוט של נכסיה.

שנה לאחר הפירוק, קנתה החברה הגרמנית ESCOM את קומודור, אך הסתבכה פיננסית בעצמה. בסופו של דבר, חברת גייטווי רכשה את המפעלים והטכנולוגיה, וחברת המחשבים ההולנדית טוליפ, השתלטה על המותג "קומודור" ב-1997.

התחיה כמותג מחשבי משחקים
טוליפ החזיקה במותג ללא מעש עד שנת 2003, בה ניסתה להחיות אותו. היא שיגרה לאוויר העולם את האתר CommodoreWorld.com, באמצעות חברת בת, ואיימה בתביעות על אתרים עצמאיים שהשתמשו בשם הנוסטלגי.

במקביל הוציאה לשוק כמה מוצרים קטנים, כמו דיסקונים (Disk on Key) ונגני MP3, שנשאו את השמות שהפכו למיתולוגיים, VIC ו-C64 – ללא הצלחה רבה. בשנת 2004, מכרה טוליפ את המותג לחברת המדיה יהורונימו, תמורת 24 מיליון יורו, וזו איחדה את כל פעילויות המותג תחת "קומודור אינטרנשיונל קואופוריישן". Courtesy of Commodore Gaming

ניסיון ההחייאה המשמעותי ביותר של המותג קומודור עד היום, שנושא פירות מסויימים, הוא Commodore Gaming, כמותג של מחשבי גיימרים לפלח השוק העליון שהוצג ב-2007, ו"רכב" חזק על רגשות הנוסטלגיה הקשורים לחברה המקורית.

קומודור גיימינג ניסתה לבדל את עצמה מול המתחרים על ידי מגוון גדול של עטיפות מארזים מרהיבות, שנושאות חותם אישי. מחזיקת המותג, מוכרת כיום גם פצפוניידים תחת השם קומודור.

אבל אולי התרומה הכי חשובה של קומודור גיימינג לשימור השם, היא העובדה שהחברה מציעה לבעלי Wii את האפשרות לשחק במשחקי קומודור המקוריים, באמצעות Virtual Console .

איפה קומודור היום?
לצד הזמינות המוסדרת של משחקים, לאורך השנים, מעריצים של מחשב ילדותם, הקימו אתרים עצמאיים שונים ומשונים המוקדשים לקומודור ולתוכנות שלו.

בין השאר, ניתן למצוא אתר המוקדש למוזיקה של הקומודור, מדמים (אמולטורים) שונים המאפשרים לשחק משחקי קומודור מקוריים על פלטפורמות כמו לינוקס או ה-iPhone – ואפילו מצאנו תוכנת טוויטר לקומודור 64 המקורי, שכיום הוא סוג של פריט אספנים מבוקש.

חברת קומודור אולי מתה, אך תרומתו ההיסטורית למחשוב האישי של המיזם שהחל ניצול השואה מלודז' לפני למעלה מ-50 שנה – תיזכר לנצח.

ידידת האמת

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

מאת: ניר בומס, ניב ליליאן

כמה ימים לאחר ביקורו המתוקשר של נשיא המדינה באזירביג'אן, ביקור מוצלח שהסתים בפתיחת פורום עסקים ישראל- אזרביג'אן, והעמקת ה"יחסים האסטרטגים" בין שתי המדינות – דומה אפשר היה לנשום לרווחה.

הישראלים התקבלו בכבוד מלכים במדינה המוסלמית, כאשר הנשיא האזרי סיים את הביקור בקריאה לאנשי עסקים מישראל לבוא ולהשקיע בכלכלת אזרביג'אן. אזרביג'אן קיבלה את התואר " ידידת אמת של ישראל", ו-60 אנשי העסקים שליוו את הנשיא במסעו החלו כבר לחתום על מסמכי העסקאות ושיתוף הפעולה.

אך בעוד אווירת הפתיחות חלחלה מבעד לדיווחי החדשות, שני צעירים אזריים קיבלו תזכורת שלחופש יש גבולות, גם באזרביג'אן. ב-8 ביולי נעצרו אמין מילי (30) ועדנאן חאג'יזדה (26), שני בלוגרים אזריים שנודעו בפעילותם כמבקרי המשטר.

מילי, היה אחד ממייסדי תנועת הנוער אלומני, ואילו חאג'יזדה, סטודנט אזרי שסיים תואר במדעי המדינה בארצות הברית, הוא בלוגר וידאו מתנועת הנוער OL, ולשעבר חלק מצוות יחסי הציבור המקומי של חברת האנרגיה BP. שני הבלוגרים ישבו ביחד עם פעילי זכויות אזרח נוספים במסעדה בעיר התחתית של באקו, בירת אזרביג'אן, כאשר אלמונים נכנסו למסעדה, והחלו להתקוטט עמם. כשהגיעו למשטרה להתלונן על האירוע – נעצרו בעצמם.

מהנהנים לחמור
שבועות ספורים קודם לכם הפיקו השניים סרטון וידאו בו חאג'יזדה המחופש לחמור נואם במסיבת עיתונאים לעיני קהל עיתונאים מהנהן, במחאה על מדיניות הממשלה שייבאה חמורים במקום לטפל בעניינים חשובים יותר.

תנועות הנוער OL – שמשמעותה "להיות", נוסדה לפני 3 שנים באזרביג'אן במטרה "לעצב את העתיד בצורה פתוחה יותר, דמוקרטית יותר וליברלית יותר", אומר עדנאן חאג'יזדה בסרטון שמופץ ב-YouTube. בסרטון הוא קורא לאזריים "להיות בעצמם השינוי, אותו הם רוצים לראות בחברה". באתר www.ol-az.org מופיעים סרטי וידאו רבים שכבר עלו לאוויר וכוללים ריאיונות עם צעירים אזריים רבים המתמקדים בעתיד אחר, פתוח יותר, אותו רוצים הם לראות בארצם.

כנראה שהרעיונות הפתוחים הללו לא תמיד מוצאים חן בעיני הממשלה האזרית. זו אמנם מתהדרת בהיותה רפובליקה דמוקרטית בעלת חוקה, אך למעשה אינה מאפשרת לקולות ביקורת רבים מידי את חופש הפעולה הרצוי. ארגונים כדוגמת Human Rights Council, ו-Human Rights Watch, ביקרו בעבר את מצב זכויות האדם בארץ בה היעלמותם או מאסרם של עיתונאים אינו חיזיון נדיר.


"הכל מבוסס על שחיתות"
משרד התובע הכללי של אזרביג'אן טען בהודעה משותפת עם המשטרה כי שני הבלוגרים היו שיכורים, ו-"התנהגו כחוליגנים" וכי למקרה "אין כל מניע פוליטי נסתר". אך מיקלוש הרסצי, נציג הארגון לסיוע ושיתוף פעולה של האו"ם הממונה על חופש העיתונות, מצטרף לדעה של ארגוני זכויות האדם ואינו מאמין לגירסה הממשלתית.

במה שהרסצי מתאר כמגמת עליה, הממשלה האזארית מאשימה "עיתונאים עצמאיים וביקורתיים", לדברי הרסצי, בפשעים שאינם קשורים למקצועם, כפי שקרה לשני הבלוגרים הצעירים – כדי להשתיק טענות על שחיתות של הנשיא הנוכחי אלייב, לשעבר ראש הסניף המקומי של חברת BP (אזרביג'אן, יש לזכור, היא מדינה עשירה בגז טבעי). כמה ממקורביו כה עשירים "עד שאינם יודעים כמה בתים נמצאים ברשותם", סיפרה מקומית לדאגלאס וויטהד, כתב "הדיילי טלגרף" הבריטי. "והכל מבוסס על שחיתות", היא אומרת.

הסיפור האזרי אינו היחיד מסוגו שהתגלגל ברשת השבוע. באיראן החל משפטם של כמה עשרות בלוגרים ופעילים דרך פייסבוק וטוויטר הנאשמים בהסתה ופגיעה במדינה עקב השתתפותם בגל ההפגנות לאחר הבחירות באיראן. במצריים נעצרו ביום אחד עבדאל רחמן עייאש, מג'די סעעד, ואחמד אבו קליל. הם יצטרפו לשורה ארוכה של בלוגרים מצריים שכבר נמצאת בכלא.

אחרית דבר
על אף לחץ בינלאומי, מילי וחאג'יזדה נותרו במעצר. בית משפט מחוזי בבאקו הסכים לדון בערעור שהגישו עורכי הדין שלהם, אך ככל הנראה הדבר לא יועיל. שני לוחמי החופש הללו, שניסו להביע מחאה על מדיניות ממשלתית בדרך קצת שונה – עשויים לבלות את חמש השנים הקרובות מאחורי הסורגים.

אבל דומה שלמרות כליאתם, ואולי דווקא בגללה, נושא השחיתות באזרביג'אן נהפך לנחלת הכלל. האמריקאים הגישו כבר מחאה רשמית ואולי גם אצלנו ירימו לפחות איזו גבה לפני לחיצות היד הנלהבות. קהילת הבלוגרים תמשיך גם היא לשאת את דגל חופש ביטוי, ותמשיך להעלות על נס את אלו הנמקים מאחורי סורג ובריח בגלל שהעזו לדבר. אנחנו רק נעשה את שלנו בהפצת המסר.

ניר בומס הוא סגן נשיא המכון לחקר החופש במזרח התיכון, ועמית מחקר במכון לחקר מדיניות הטרור. לבלוג של ניר

ניב ליליאן הוא עורך ערוץ המחשבים והאינטרנט ב-ynet. לבלוג של ניב

דוכני התרעלה

פורסם בתאריך על ידי
1

מאת: ניר בומס וניב ליליאן

"הרהורים על ג'יהאד" (Jihad Recollections) הוא מגזין אינטרנט באנגלית הפונה לאמריקנים – שרוצים לחולל מהפכה איסלאמית. הוא מכיל מגוון תכנים: החל מתרגומים של נאומיו של אוסאמה בן לאדן וסגנו אימן אל-זוהרי וכלה במפרטים טכניים של ציוד לראיית לילה. מומחי טרור טוענים ש"הרהורים על ג'יהאד" הוא מדריך כיס של ממש לטרוריסט המתחיל.

"מה שהחל בכמה ילדים זועמים במרתף, הפך לתעמולה נרחבת של אל-קעידה, כאן, בחצר האחורית שלנו", טוען ג'ארט ברכמן, מומחה לאל-קעידה ומחבר הספר "ג'יהאדיזם עולמי". אגב, הארגון שעומד מאחורי אתר האינטרנט, "מוסד אל-פורסן לתקשורת", לא קיים.

זהו רק קצה הקרחון: מה יעשה מוסלמי מאמין וצעיר שאינו יודע כיצד יצטרף למאמץ העולמי כנגד המערב ואשר נמצא הרחק מאזורי הלחימה? לאינטרנט הפיתרונים. אתר "שבכאת" הנחשב לאחד הפורומים המרכזיים של ארגון אל קעידה, נמצא כאתר המתאים. האתר מתגאה בתכניו המפורטים כמו המסמך שפורסם על ידי עמאר אל נאגי וכותרתו "כיצד להרוג לוחם צלבני ביבשת ערב".

ההוראות המפורטות במסמך כללו הנחיות הסוואה ולבוש, שימוש בנשק, שיטות לאיתור אזרחים מערבים וטיפים לזיוף תעודות זהות ומסמכים אחרים.

לדר לי, לוחם ג'יהאד מאמין החי הרחק מהאזורים בהם ציוויליזציות מתנגשות, היו רעיונות מרחיקים לכת אף מאלה. הוא רוצה להכין את הדור הבא של לוחמי אל-קעידה ועל כן פרסם מסמך (PDF) לצעירים מתחת לגיל 25 תוך כוונה לארגנם בחוליות קטנות של 2-3 לוחמים ולהפעילם לצד לוחמי אל קעידה ותיקים יותר.

לאחר ציטוט פסוקי הקוראן הרלוונטיים מקונן הבלוגר חדור האמונה על מצב האיסלאם בעולם, על הצעירים שאבדו את דרכם וכבר אינם מוכנים ללכת בעקבות אללה. אך קוראיו הנאמנים, כך מקווה הוא, אינם כאלה. ולכן מצרף הוא הוראות מפורטות על מנת להכין אותם לקרב הג'יהאד. וההכנה היא המפתח להצלחה.

דר-לי מבקש מהמוסלמים הצעירים להתחיל ולהתאמן. הוא מצרף הוראות הכוללות אימוני כושר מאומצים, הסוואת המאמצים כלפי המשפחה ורשימת מקורות בנושא שפותחו על ידי פעילי אל קעידה.

פרסומיו של דר-לי ו"הרהורים על ג'יהאד", מציעים מפלט מחשבתי ודרכי פעולה – אך ארגוני הטרור גם משתמשים באתרים כדי לגייס מתנדבים לשורותיהם. האתרים מנהלים מעקב אחרי הגולשים, ואלה המביעים עניין מיוחד בחלקי האתר המכילים מידע על הארגון ומטרותיו, ומתאימים לצרכיו – זוכים לפניה והצעה להצטרף לשורות הארגון, בעיקר אנשים צעירים שמוחם ודעתם עוד קלים לעיצוב ונוחים להשפעה.

בריגדיר-גנרל ג'ון קאסטר, שהינו קצין המודיעין האמריקני הבכיר ביותר בפיקוד המרכז (CentCom) האמריקאי האחראי על גזרות אפגניסטן ועיראק, טוען כי האינטרנט הינה הכלי היעיל ביותר להקצנת בני נוער מוסלמים והמקור החשוב ביותר לגיוס לוחמים לגזרות עיראק ואפגניסטן.

גנרל קאסטר צודק: הפעילים עצמם עושים את הדרך ומשתמשים באינטרנט כדי לפרסם עצמם ולמשוך את תשומת לבם של המגייסים. זיהאד כאליל, למשל. כאליל, סטודנט למדעי המחשב בקולומביה קולג' במיזורי, הפך לפעיל מוסלמי בקמפוס, יצר קשרים עם קבוצות קיצוניות ואף ניהל אתר אינטרנט התומך בחמאס. בזכות פעילותו העניפה ברשת, הוא משך את תשומת לבם של פעילי אל קעידה בארצות הברית – והפך לקצין רכש של הארגון: כאליל רכש עבור אל קעידה טלפונים לוויינים, מחשבים וציוד מעקב אלקטרוני וסייע בהקמת רשת התקשורת של הארגון בתחומי ארצות הברית.

טבעה של האינטרנט הוא שהיא מעניקה קול לכל אחד, וקל באמצעותה לפרסם מחשבות, רעיונות ומידע . האינטרנט מהווה סמל לחופש מחשבתי ולרוח האדם – אך את אותו הקול שמעניקה הרשת לאלה שקולם נאלם תחת משטר דיכוי, היא מעניקה גם לגורמים אפלים, אשר בסופו של יום פועלים בשם רעיונות הפוכים בתכלית מאלה שהביאו את האינטרנט לעולם.

ארגוני ביון ברחבי העולם משקיעים מאמצים באיתור אתרים כמו אלה שהצגנו כאן למעלה, אך ידיהם עמוסות עבודה, ואתרי השנאה והשטנה קשים לא פעם לאיתור וסילוק, דווקא בגלל אופיה הגלובלי והחופשי של הרשת.

קיומם של אתרים כאלה, המשרתים ארגונים טרור הוא מחיר שאין להסכין איתו ויש ללחום בו בעוז, אך גם הסמטאות האפלות, בהן דוכנים המוכרים פירות מחשבה מורעלים הן חלק משוק הרעיונות העצום של האינטרנט. למרות פירות התרעלה, עדיין סבורים אנו שהאינטרנט היא כלי בשירות החופש.