שירים על ספטמבר. אני נותן למוסיקה לדבר.
העירו אותי בסוף ספטמבר
להגיב
ארכיון הקטגוריה: אריך נגן
שירי מהפכה: דע את אוייבך
במסגרת גל המחאה ששוטף את הארץ, יש רבים שגדלו בשנות התשעים. באותן השנים בלטה בסצינת הרוק העולמית להקת Rage Against The Machine (זעם נגד המכונה) שהתאפיינה בנגינה קצבית ורועשת עם צליל ייחודי (בגלל הגיטרה של טום מורלו), לצד תמלילים פוליטיים קשים, נוקבים ומלאי זעם.
מילות השירים שלהם הביעו עמדות שמאליות, סוציאליסטיות, עם טינה רבה כנגד אמריקה המתואגדת, השתלטנות התרבותית והדיכוי הממשלתי.
למילים לרוב היה אחראי זק דה לה רוקה, סולן הלהקה שהוא גם פעיל פוליטי בולט בחוגי שמאל.
זאק דה לה רוקה Photography by: David Atlas
מה הפלא אם כך, שאותם המסרים הקוראים לאחריות ממשלתית, להכרה באדם ויוצאים נגד הניכור הקפטיליסטי, עולים גם עכשיו, במחאה הישראלית הנוכחית – אצל מי שגדלו על ברכי "הורגים בשם ה…".
הרשיתי לעצמי לתרגם לעברית בית ומחצה מתוך "דע את אויבך" (מתוך אלבומם המסחרי הראשון מ-1992). אני חושב שהוא מאוד בעל משמעות לפעילי המחאה הנוכחית – דעו מי הם אויביכם. שתי השורות האחרונות אמנם אינן חלק מהשיר, אלא שיבוש שלי, שלאורך שנים אלה היו המילים שתרגמתי בטעות מתוך אחד הבתים. בכנות, הן דווקא מתחברות למסר הכללי.
מילה נולדה.
לחמו במלחמה, לעזאזל עם הנורמה!
אבדתי סבלנות,
נמאס לי מצייתנות.
מחשבות על מהפכה,
כל כך ברור המראה בשדרה,
מניפים אצבע משולשת לארץ השלשלת.
להיות עם חופשי בארצנו??
מי שמוכר לכם את זה – הוא אויבנו!
אין לי יותר סבלנות,
מאסתי בצייתנות,
אין לי יותר סבלנות,
מאסתי בצייתנות,
נמאס מכם, נמאס מכם –
הגיע הזמן לשלם!
דעו את אויביכם!
כן, יודע אני את אויבי,
המורים שלימדו אותי להילחם בי,
פשרה, היענות, הטמעות, כניעה,
בורות, צביעות, אלימות, והעליתא!
כל מי שמונעים ממך חשיבה נקיה –
הם אויביך!
רוסטרופוביץ' + באך = ∞
כבר הזכרתי מספר פעמים את החולשה שלי לבאך, וכשרוסטרופוביץ' מנגן באך… זו שלמות. הזמן עומד מלכת. שימו אוזניות, הגבירו את עוצמת הקול ועיצמו את העיניים.
ליפ־דאב זה דבר מגניב
לבטח אתם שואלים את עצמכם אם נטרפה עלי דעתי: מה פתאום נזכרתי עכשיו שליפ־דאב זה מגניב. ובכן, בגלל זה:
אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת בן־גוריון הפיקה קליפ־דאב. עד לרגע שראיתי את הקליפ הזה, לא הבנתי לעומקה את המשמעות הרגשית של גניזה של יצירה. מדי פעם קראתי ראיון בעיתון עם להקה שגנזה אלבום, או סופר שגנז רומן, קראתי והמשכתי הלאה. מהיום והלאה, לא עוד. כאשר אתה עובד קשה על יצירה, משקיע זמן, כישרון, מאמץ ובריאות, אבל התוצאה היא גרועה ואינה משקפת באמת את היכולת שלך – גנוז אותה. נכון, קרעת על זה את התחת. אבל בעוד שנה, כשתסתכל על זה, אתה תצטער שפרסמת. כיוון שאגודת הסטודנטים יקרה לליבי, ואני אף מכיר חלק מן המשתתפים בקליפ, אני קורא מעל דפי הבלוג: גינזו את הקליפ. ויפה שעה אחת קודם.
רוצים לראות איך עושים ליפ־דאב מוצלח? אחד המפורסמים ביותר ולטעמי המוצלח מכולם:
והנה אחד שצולם בישראל והוא מוצלח למדי:
ועכשיו, כשאתם מחפשים ליפ־דאבים ברשת, זהירות: זה ממכר.
Love is old, love is new
(תמצית ראיון שנערך ברשת ב' עם האחת והיחידה אסתרית בלצן)
אהבה. במוסיקה זה נורא פשוט.
הסיפור מתחיל לפני כ-200 שנים. מלחין גרמני, שהחל אט אט לאבד את שמיעתו, חלם על מישהי. רק עליה. היא היתה תלמידתו. היא היתה בת 17. הוא היה בן 30. לה קראו גרפין ג'וליטה גוויצ'רדי. לו קראו לודוויג וואן בטהובן. איך הוא יאמר לה שהוא אוהב אותה? פשוט מאוד: תו אחד. התו G (סול) שהוא שלוש פעמים ראשי התיבות של שמה.
אבל, היא לא הבינה את המסר. היא חזרה לארץ הולדתה איטליה, התחתנה עם רוזן (כיאה למעמדה כרוזנת) וילדה ארבעה ילדים. בטהובן לא נישא מעולם ואין לו ילדים. אבל יש לו 9 סמפוניות ו-32 סונאטות לפסנתר. אחת מאותן סונאטות, מספר 14, מוקדשת לה: אור הירח.
היה זוג מוזר בשנות ה-70. ה-זוג של המוסיקה: יוקו אונו וג'ון לנון. בעלה הראשון של אונו, לפני לנון, היה טושי איצ'יאנאגי, פרופ' למוסיקה באוניברסיטת פרינסטון. הוא לימד את אונו לנגן את אור הירח, והיא היתה מנגנת את הסונטה המופלאה בכל יום על הפסנתר הלבן שהיה להם. מהר מאוד היא ביקשה מלנון שיכתוב גם לה אור ירח משלה. אבל לנון לא יודע כלל לקרוא תוים. מה הוא יכול לעשות שבטהובן, ואחריו מלחינים דגולים נוספים (כמו שופן) לא עשו? הפתרון היה גאוני בפשטותו. הוא ניגן את היצירה אחורנית. שיר אהבה אדיר, שמחבר 200 שנות מוסיקה. את השיר הזה לא הקליטו החיפושיות ביחד. הם באו אחד אחד לאולפן, והקליטו אותו כל אחד בניפרד. הם אמרו: Love is old, love is new.