שאלה פילוסופית: מה עדיף? מלחמה או צביעות? בניגוד ל"מסע בין כוכבים" המתחסדת, "גלקטיקה" לא מנסה לעשות מהמין האנושי משהו טוב ונשגב יותר, היא גם לא מנסה לעשות ממנו משהו גרוע, שפל ודוחה יותר. היא פשוט מציגה את המין האנושי כמו שהוא: אמיץ, רגיש ורחמן, ובאותה העת אַלים, תאב כוח ואכזר. מלחמה היא דבר מכוער. אך הצביעות וההתחסדות מכוערות ממנה. היוצרים של "גלקטיקה" וברואיהם יודעים זאת היטב.

הסדרה המדוברת היא למעשה חידוש של סדרה שהופקה בשנת 1978 על ידי מפיק הטלויזיה האגדי גלן א. לארסון, מי שהביא לעולם את "אביר על גלגלים?, "מגנום?, "באק רוג'רס במאה ה-25" ו The Fall Guy. לארסון ניצל את התנופה לה זכה ז'אנר המדע הבדיוני בזכות הצלחת מלחמת הכוכבים של ג'ורג' לוקאס. הדמיון בין שתי היצירות לא היה מקרי והיו דיווחים בזמנו כי לוקאס או האולפנים שלו שקלו לנקוט צעדים משפטיים כנגד המפיקים של הסדרה, אך דבר לא יצא אל הפועל.

עלילת הסדרה מסוף שנות השבעים מספרת על 12 מושבות של בני אדם אי שם בחלל החיצון, ללא קשר במבט ראשון לכדור הארץ שלנו. מנהיגי אותן מושבות רוצים לחתום הסכם שלום עם האויבים המושבעים שלהם: הסַּיְילוֹנִים, גזע קיברנטי איתם הם מנהלים מלחמה כאלף שנים. אך מסתבר שההסכם היה למעשה תחבולה: בערב החתימה, הסיילונים, במתקפה הגדולה ביותר מאז ומעולם, משמידים את מרבית המושבות. שארית הספינות הקולוניאליות, אזרחיות וצבאיות, המבינות כי המשך קיום המין האנושי תלוי בהן, מתכנסות תחת הנהגתהּ של ספינת הקרב הותיקה "גלקטיקה" בפיקודו של קומנדר אדמה (Adama), ויוצאות אל החלל במטרה למצוא את המושבה ה-13 האבודה, אשר מאוחר יותר מתבררת כלא אחרת מאשר כדור הארץ שלנו. האמפריה הסיילונית כמובן לא מוותרת בקלות ורודפת אחרי צי הפליטים בשאיפה להשמידו.

הסדרה שרדה עונה אחת בלבד, אך שבה ועלתה כעבור שנתיים בשם שונה במקצת: גלקטיקה 1980. הסדרה המחודשת שובצה בשעת שידור המיועדת לילדים, וכתוצאה מכך הושפעה הסדרה כולה. התסריטים שונו כדי להתאים לקהל היעד החדש, התקציב קוצץ משמעותית, ולמעט לורן גרין (קומנדר אדמה) אף לא שחקן אחד מן הליהוק המקורי שב לתפקידו. הגלקטיקה במתכונתה המחודשת שרדה עשרה פרקים בלבד, היא ספגה ביקורות קשות ביותר וברור היה כי בזה נסתם הגולל על עלילותיהּ.

"אין לנו חייזרים עם ראשים גבשושיים. פלנטות חדשות כל שבוע לא תמצאו אצלנו. לא משתלטים אצלנו על מחשבה או על גוף ואין מסעות בזמן. יש לנו אנשים ודמויות במצבים קשים, והרקע להתרחשות הוא מדעי בדיוני. רציתי ליצור רקע פוליטי וסוציאלי מורכב עבור הסדרה. רציתי לבחון את המתח בין הדרג המדיני לצבאי בשעת משבר." רונלד ד. מור, התסריטאי הראשי של "גלקטיקה".

בשנת 2002 פנו אולפני יוניברסל לרונלד ד. מור בהצעה להרים פרויקט של מִינִי סדרת גלקטיקה חדשה. מור, הוא מפיק וכותב מוכשר, אשר מכנה עצמו בהלצה "האדם שהרג את קפטן קירק" (בסרט "מסע בין כוכבים: דורות?, אותו כתב), ובאמתחתו הצלחות רבות. את דרכו החל ככותב תסריטים ל"מסע בין כוכבים: הדור הבא", ובסיומה של הסדרה שימש כבר כמפיק. כחבר בצוות ההפקה זכה בפרס הוגו והיה מועמד לפרס האמי. בסדרת ההמשך, "מסע בין כוכבים: חלל עמוק 9?, שימש מור כמפיק בכיר וככותב תסריטים. את "מסע בין כוכבים: וויאג'ר" עזב מור לטובת הפקת הסדרה "רוזוול?, וגם הספיק להשתתף בכתיבת התסריט של "משימה בלתי אפשרית 2?.

מעריצי הסדרה שציפו להמשך מהמקום בו הסתיימה העונה הראשונה (העונה השנייה לא קיימת מבחינתם, ובצדק) או לפחות להפקה מחדש, הופתעו. מור התבסס אמנם על העלילה המקורית אך יצר סיפור חדש תוך התעלמות כמעט מוחלטת מהסדרה המקורית. תריסר המושבות נותרו על כנן אך הפעם הסיילונים אינם גזע זר אלא נוצרו על ידי בני האדם, וקמו על יוצרם, כמו הגולם. הסיילונים הפעם מתוחכמים יותר, וחלקם נראים בדיוק כמו בני אדם, לעיתים הם לובשים את צורתו של אחד מחברי הצוות שעל הספינה ולא ניתן להבדיל בינם לבין בני אדם.

סטארבק, הטייס המבריק אך משוחרר הרסן מהסדרה המקורית, הוא עכשיו טייסת, עדיין מבריקה אך משוחררת רסן הרבה יותר. בעוד שבמהלך הסדרה המקורית חוקרים אנשי הצוות כוכבים חדשים ופוגשים גזעים שלא נתקלו בהם בעבר, לא כך הוא בסדרה החדשה פרי חזונו של מור. באלטר, הנשיא הבוגד של הסיילונים הוא עתה מדען מבריק אך מעורער בנפשו אשר סיילונית סקסית במיוחד מסובבת את ראשו לחלוטין. סדרה מציאותית כבר אמרנו?

צוות השחקנים בסדרה מורכב מצעירים ווותיקים שעושים עבודה מצויינת. בתפקיד אדמה, משחק אדוארד ג'יימס אולמוס, שזכה באמי על תפקידו ב"מיאמי וייס" והופיע בתפקיד השופט רוברטו מנדוזה ב "הבית הלבן". בתפקיד נשיאת 12 המושבות נמצאת מרי מק'דונל, מי שהיתה מועמדת לאוסקר ב"רוקד עם זאבים" המצוין. רובנו זוכרים אותה דווקא כגברת הראשונה ב"היום השלישי". שני צעירים מבטיחים (ומקיימים) נמצאים בתפקידי סטארבאק ואפולו, בנו של אדמה: קייטי סקהוף וג'יימי במר, לא נראה לי ששמעתם עליהם, אבל אני מבטיח שעוד תשתמעו.

מרכיב נוסף במציאותיות של הסדרה הוא דת. בסדרות וסרטי מדע בדיוני נוטים להתעלם מן הדת, אם כי "חלל עמוק 9" התמודדה עם הנושא בהצלחה לא מבוטלת. לתושבי תריסר המושבות אמונה פוליתאיסטית, ולכהני הדת מקום חשוב בהנהגה, או ליתר דיוק, יש להם השפעה רבה על המאמינים ונשיאת המושבות אינה יכולה להתעלם מהם, אחרת תחטוף חזק בבחירות. לסיילונים, יש אמונה מונותאיסטית, ולמרות שהם למעשה מכונות, הם בוטחים באל אחד ומאמינים ביכולתו. נקודת מבט זו מעמידה את הסדרה באור מעניין: בני האדם מרובי האלים מול הרובוטים ואלילם הבודד, אך זהו דיון אחר לגמרי.

המיני סדרה זכתה להצלחה אדירה. המדרוג אמר את דברו וניתן אור ירוק לעונה בת 20 פרקים. זו זכתה גם היא לאחוזי צפייה נאים, ועתידן של עונות נוספות הובטח. ערוץ yes2 קנה את המיני-סדרה ואת שתי העונות הראשונות, אך אליה וקוץ בה. על פי ביקורתו של ירון טן-ברינק מידיעות אחרונות, מסתבר שהערוץ תרגם את הפרקים בצורה חסרת מודעות באופן מיוחד. תוכלו למצוא שם זוועות כמו "איילת הכוכבים" במקום סטארבאק, ו"פצצה" במקום בּוּמֶר. מישהו נרדם על המשמרת. הלו, להתעורר שם!

אז לפני שאתם מנפנפים ידים בביטול על "עוד סדרת מדע בדיוני לילדים", תנו ל"גלקטיקה" סיכוי. מי שאוהב סדרות דרמה משובחות לא יתאכזב, ומי שלא אוהב, מי יודע, אולי אחרי פרק הפתיחה ישנה את יחסו לסדרות אלו.

horror vacuai הוא מונח לטיני שפירושו "אימת הריק": הפחד מהאין, מהחלל, מהלא-כלום. הריק הוא שטח לבן על נייר העיתון, הוא השקט המבעית בגלי האתר. אנשים פוחדים מהשקט, מהיעדר הלהג, מהדף הלבן ? שמא יכריחו אותם לחשוב, להקשיב לעצמם, לפנימיותם, שלפתע תישמע בקול צלול כאשר הרעש יעלם.

מאז אשפוז שרון ולאורך כל סוף השבוע הראשון, דומה שכלי התקשורת כולם והטלוויזיה בפרט, נתקפו במקרה חמור של "אימת הריק". הדרמה הראשונית הכרוכה בסכנה ובחוסר הוודאות הנובעים מסכנה לבריאותו של ראש ממשלה מכהן, היא כשלעצמה (על השלכותיה הפוליטיות) סיפור עיתונאי טוב וראוי. אך זו חלפה תוך מספר שעות, כאשר הוכנס שרון לחדר הניתוח ולא היה עתיד לצאת ממנו במשך שבע שעות לפחות, כמקובל בניתוחי מוח. כאן מצאה עצמה התקשורת הישראלית בפרשת דרכים ונאלצה להגיע להחלטה: האם להמשיך בשידורי "הגל הפתוח", כפי שנוהגים בדרמות לאומיות משמעותיות (רצח רבין, לדוגמא, להבדיל אלף הבדלות) או לחזור לשידורים הרגילים ולהסתפק בפריצות לשידור בשעת הצורך, כמו ההחשה לניתוח נוסף בבוקר שישי. בכל הערוצים בחרו באפשרות הראשונה.

וכעת בעייה: כיצד מחזיקים שידור באוויר כאשר בעצם אין על מה לדווח? כיצד להתמודד עם העובדה כי דבר לא השתנה ולמעשה אין הכתבים ואין המגישים באולפן יש ברשותם מידע חדש להעביר לציבור הצופים? האם תיסדק הארשת הכל-ידענית ובכך תיפגע אמינותנו? לא ולא. אימת הריק לא תנצח ? נחסל אותה באמצעות להג בלתי פוסק, חזרות אינספור על פיסות מידע לא חשובות. נחזור על מילות הדובר בדייקנות רבה כאילו צופינו חירשים גמורים הם כולם ולא שמעו במו אוזניהם את הדברים, תוך הוספת מילות קישור ועיטורים לשוניים מיותרים: ?אם כן, שמעתם בעצמכם…?. אכן, שמענו בעצמנו. כל זאת, תחת ביצוע עבודה עיתונאית ראוייה, החותרת לחשיפת האמת ומוסרת לצרכניה מידע מהותי. כזה שיש בו משם חידוש, עניין או הרחבה.

ההיסטריה החרישית שתקפה את כלי השידור נתנה את אותותיה. על פני תפקידה הקלאסי של התקשורת שתפקידה לבקר ולבדוק את מהלכי השלטון, העדיפה התקשורת הישראלית ליטול את תפקיד האח הגדול או מוטב מכך ? האם הדואגת. אותה אחת המקבצת את אזרחי ישראל האבודים, מנחמת אותם ומלטפת את ראשם, בעוד דמות האב-סב נעדרת ומפרפרת על שולחן הניתוחים בין חיים ומוות. אלא שהחברה הישראלית בגרה. אין היא זקוקה עוד לאם או לאב דואגים ומסרסים. החברה כיום מעדיפה שכלב השמירה של הדמוקרטיה הישראלית לא יתנמנם במלונתו. ההתנהלות הקלוקלת הזו, האיבוד מרצון של הביקורת השלטונית, אפשרה ללשכת ראש הממשלה לשמור על העמימות הרצוייה לה מאז השבץ הראשון, ולהסוות מהציבור לפחות למספר ימים את דבר מחלת כלי הדם משיקולים אלקטורלים. עדיף לחפות על הריק בהבל פה ולטמטם את הציבור בחזרות אינספור על מילים כמו "דמם", ?תרדמת" ו"עצמוני" מאשר לחתור לגילוי עיתונאי מהותי.

אימת הריק ניצחה. על אף הלהג, הרעש הטורדני הבלתי פוסק, ההתעסקות האובססיבית בשום דבר או לכל היותר חדשות שאיבדו מערכן שעות מספר לאחר היווצרותן, שותקה הטלוויזיה במורא חולי ראש הממשלה ותחת נטל העובדה כי דבר בעצם לא ידוע ואם היה ידוע, הרי שלא נמסר לציבור. ראוי שהטלוויזיה הישראלית על שלל ערוציה וקברניטיה יערכו חשבון נפש נוקב על התנהלותם בסוף השבוע ההוא. אותו סוף שבוע בו מדורת השבט הפכה למדורת ההבלים.