מאת: ניב ליליאן, ניר בומס
עלי עבדאללה, שעמד בשערי בית המשפט העליון לביטחון המדינה, בסך הכל ניסה להביע את דעתו בפני שוטר על חוק מצב החירום הנמשך בסוריה כבר 43 שנים. מצב החירום, משמש את המשטר הסורי לסתימת פיות ומעצר מתנגדים. זמן קצר לאחר מכן, הוא זומן להופיע בפני נשיא בית המשפט. הלה איים עליו, שאם יופיע שוב בשערי בית המשפט – הוא יוכה נמרצות.
למחרת היום, ב-11 בבוקר, עבדאללה נעצר, יחד עם בנו, מוחמד. עבדאללה ובנו הוחזקו מספר חודשים במעצר, במקום לא ידוע וללא יכולת לתקשר עם העולם במיקום לא ידוע.
כל זה קרה לפני כשנתיים. עבדאללה נעצר מאז שוב מספר פעמים – בגלל הביקורת שהעז להעביר על השלטון. אך בימים האחרונים, סיפר
עבדאללה למרכז הסורי לתקשורת וחופש הביטוי, חלה עליה חדה בצנזורה שמפעיל הממשל הסורי – והפעם, ברשת: אתרים של מפלגות אופוזציה יריבות, מפלגות כורדיות וכלי תקשורת אשר סומנו כ"עוינים" את הרפובליקה הסורית.
לאורך השנים, 161 אתרים גדולים וככל הנראה בנוסף מספר לא ידוע של בלוגים ואתרי התנגדות, נחסמו לגלישה אצל שכנתנו מצפון-מזרח. בין אתרים אלו ניתן היה למצוא אתרי אופוזיציה של מפלגות גולות, מפלגות מיעוטים, אתרי חדשות מערביים ושירותי דואר חופשיים כמו יאהו והוטמייל .
הצנזורה, אגב, לא פועלת באינטרנט בלבד. לאור האירועים האחרונים וכיסויים ע"י עיתונים ערביים הופסקה השבוע הפצתו של היומון הלונדוני הפופולרי "אל חייאת' ".
בעלי אתרים מקבלים שיחות טלפון אישיות מפקידי ממשל, הדורשים מהם בנימוס תקיף להוריד מהאתר תכנים בעלי אופי בלתי רצוי. "זה לא טוב, מה שאתה עושה, זה לא טוב", יאמר למפעיל האתר הקול מהעבר השני, בנימה מבשרת רעות. הממשל הסורי מוציא הוראות סגירה בעל-פה כדי לא להשאיר אחריו עקבות ומסמכים שהוא אכן נוקט במדיניות כזו.
האינטרנט בסוריה נמצא בצמיחה עצומה. מאז עלייתו של בשאר אסד לשלטון, והפיכת הרשת זמינה לאזרחים ב-2000, צמחה הרשת הסורית ב-4900%, לעומת קצב ההגידול המערבי שעומד על 249%. שתי ספקיות האינטרנט הרשמיות, סוריה-טל ו-MTN הנמצאות בפיקוח ממשלתי, אף מציעות חיבור אינטרנט סלולרי, היקר מדי עבור מרבית האזרחים. אולם, כל בית עם טלפון קווי, יכול להתחבר עם חייגן ועם כרטיסי גלישה בתשלום מראש.
עם זאת, האח הגדול בגירסתו הסורית פוקח עין על כל הנעשה ברשת, ובשבועיים האחרונים החל מהדק אחיזתו. על פי הפרסומים של המרכז הסורי לתקשורת וחופש הביטוי, בתי קפה אינטרנט קיבלו שורה של הגבלות חדשות, ובעלי אתרים נדרשו, בלשון איום מוסווה, להסיר מאתריהם חומר פוליטי. מזאן גרוויש, מנכ"ל המרכז, מודה שמאמצים אלו אינם עקרים" "יותר אתרים נסגרים ויותר מאמרים מורדים מהרשת היום" הוא אומר בריאיון לעיתון "נשיונל" באבו-דאבי .
אם בעבר, אתר פשוט היה נחסם לגלישה בהוראת הוועדה המוסמכת לאישור אתרים (לידיעת הקורא אריאל אטיאס), הרי שהמאבק של המשטר בדעות לא רצויות עלה בימים אלה מדרגה. בעלי אתרים מקבלים שיחות טלפון אישיות מפקידי ממשל, הדורשים מהם בנימוס תקיף להוריד מהאתר תכנים בעלי אופי בלתי רצוי. "זה לא טוב, מה שאתה עושה, זה לא טוב", יאמר למפעיל האתר הקול מהעבר השני, בנימה מבשרת רעות. הממשל הסורי מוציא הוראות סגירה בעל-פה כדי לא להשאיר אחריו עקבות ומסמכים שהוא אכן נוקט במדיניות כזו.
הצעת חוק חדשה שנהגתה שם, עשויה אף להחמיר את המצב. “חוק הפרסום האלקטרוני", ידרוש מכל בעל אתר לקבל את הסכמת הממשל מראש לפרסומיו – בדומה למתרחש באיראן.
אך למרות כל אלה, דומה שהסורים – כמו אחרים במזרח התיכון, ממשיכים לכתוב. כך אפשר לשמוע את הסיפור על גורלם של כמה מ-219 המצביעים שהעזו ב-1998, להצביע נגד אסד בבחירות נשיאות סוריה; את סיפור הרשעתו של הבלוגר טאריק ביאסי שהוחזק כשנה בכלא מבלי שהואשם בעבירה, וזאת, לפני שנשפט לשלוש שנים נוספות בגין מאמר שפירסם; או את סיפורה של מנאר, צעירה דרוזית בת 22 מהכפר שברחה מביתה לאחר שמשפחתה הכריחה אותה להינשא לגבר מבוגר בשבוע שעבר.
סעיף 38 לחוקת סוריה אומר: "לכל האזרחים יש את הזכות להביע את עמדתם בחופשיות לכל אחד". אך לאור המהלכים החדשים בהם נוקט משטרו של אסד, ועם הידוק החגורה סביב צוואריהם של מתנגדי משטר על ידי הצעות "ידידותיות", מאסר, איומים וצווי סגירה שבעל פה – ניכר שהסעיף הזה בחוקת סוריה, הוא אות מתה ואילו קולות כמו אלו של עבדאללה, טארק או מנאר הופכים נדירים יותר וראויים להערכה בשל אומץ לבם.
סוריה, הנדמית כמנסה להראות אותות של פתיחות כלפי המערב וכלפינו, כדאי שתיבחן גם ביחס לפתיחות המופגנת בביתה שלה.
ניר בומס הוא סגן נשיא המכון לחקר החופש במזרח התיכון ועמית-מחקר במכון לחקר הטרור במרכז הבינתחומי בהרצליה