סיפורו המדהים של נדב בן־יהודה, המטפס הישראלי שויתר על פסגת האוורסט כדי להציל מטפס תורכי, מזכיר לנו כי המסע לפסגה הגבוהה בעולם עלול להיות קטלני.
אזהרה: יש בפוסט הזה תמונות קשות לצפיה.
ההר הגבוה בעולם גבה את חייהם של למעלה מ־200 מטפסים לאורך השנים. האזור מעל גובה 8 ק"מ מכונה "אזור המוות", כיוון שיש צורך בצריכת חמצן ממיכלים. הלחץ האטמוספרי הוא בערך שליש משל הלחץ בגובה פני הים, ולכן יש בערך כשליש מכמות החמצן לנשימה. האויר כה דליל עד כדי כך שחילוץ גופות הוא כמעט בלתי אפשרי. לכן, קורבנות רבים נותרו במקום בו הם מצאו את מותם, והמטפסים נתקלים בהם בעת העליה והירידה מהפסגה.
הגופה המפורסמת ביותר כניראה היא של "מגפיים ירוקים", מטפס הודי בשם צוואנג פאלג'ור שקיבל את כינויו מהמגפים הירוקים אותם נעל בזמן מותו. פאלג'ור היה שוטר במשטרת הגבולות ההודית ונהרג באסון האוורסט של שנת 96. פאלג'ור היה חלק מצוות של שלושה מטפסים שניסו להיות הצוות ההודי הראשון שמגיע לפסגה הגבוהה בעולם דרך הנתיב הצפון-מזרחי. מזג האויר בעונת הטיפוס ההיא היה גרוע משנים קודמות, ועונת 96 היתה העונה הקטלנית ביותר בקרב המטפסים לאוורסט. סופה היכתה את הצוות הקטן. הראות ירדה ל-0 והטמפרטורה צנחה בחדות. פאלג'ור הופרד מחבריו, וזחל למחסה סלעים קטן שמצא במטרה להסתתר מהקור. הוא נרדם, וקפא למוות בשנתו.
סיפור ידוע נוסף של מטפס שנהרג הוא של ג'ורג' מאלוי. בשנת 1924, מאלוי נפל אל מותו בעיצומה של סופה, במהלך ניסיון להיות המטפס הראשון המעפיל לפסגת ההר. גופתו התגלתה בשנת 1999 על ידי משלחת על שמו של מאלוי ועל שמו של חברו, אנדרו אירווין. כמה עשורים קודם לכם, מטפסים סינים דיווחו על מציאת "גופת אדם אירופאי", שוכבת כשפניה כלפני מטה. זיהו בה את גופתו של אירווין, שהיה שותפו של מאלוי לטיפוס ונהרג באותה הסופה.
בשנת 1933, נתגלו חבלו וגרזנו של אירווין, מה שגרם לטעות ולחשוב שזו אכן גופתו של אירווין. כאשר התגלתה גופה בשנת 99, הסתבר שזו גופתו של מאלוי ולא של אירווין. העור שלו השתמר היטב בקור העז. חקירה העלתה כי כניראה שהחבל שלו נקרע, וזה מה שגרם למותו. כמו כן התגלה חור במיצחו – כניראה שהוא נחבל מסלע חד.
גופתו של אירווין עדיין לא נמצאה.
מטפסים רבים בדרך לפסגה אמרו שהחלק הקשה ביותר בטיפוס היה לראות את מאות הגופות הפזורות לאורך נתיב הטיפוס.
